סיינפואגוס וטרינידד

8/5/09

כתב וצילם: שמעון בניסטי
בגיל 29, וקצת, אמנם עם עבודה, אבל מיד אחרי התואר, הפעם תואר שני,לוקח קצת את הזמן לעצמי, ונוסע לטיול שני. אחרי דרום אמריקה 
הפעם - למרכז אמריקה.


                                                                                                   
     

                    קובה - סיינפואגוס וטרינידד         
סיינפואגוס 15.12.08 - 16.12.08 (Cienfuegos)
אחרי יומיים בוינאליס המשכנו במסע. הפעם לעיר בשם סיינפואוגס. אמורה להיות עיר יפה, חופים חביבים, ארכיטקטורה וחיי לילה. ואחרי יומיים די משמימים מהבחינה הזאת בוינלאיס זה בהחלט משהו שחיפשתי.
אז הגענו.
כרגיל, קיבלנו אותנו עם שלט בכניסה - LIOR SIMON. אני עוד עלול להתחיל להתרגל לזה.

 

אבל עם כל הכבוד, העיר התגלתה כמשהו לא מעורר עניין ייחודי בשיט. אני לא ממש התחברתי.
בלילה הראשון, שום חיי לילה ושום נעליים. כל המועדונים היו סגורים, כולל אלו שהומלצו בלונלי פלנט.
יום למחרת, חגה היה די מיובש. אז הוא נשאר לו במלון. הסובבתי לבדי.
הגעתי לתאטרון טומס טריי שאמור להיחשב לפאר היצירה בעיר. איזה פאר ואיזה נעליים. פאקינג המתנ"ס השכונתי. כולה בניין. כמה כסאות. קצת ארכיטקטורה. נו באמת....
היכל התרבות הישן בבאר שבע מרשים לא פחות.
שם לפחות לא לקחו לי יורו בשביל להיכנס ולראות אותו ל - 5 דקות. פשוט עולה לי על העצבים הקטע הזה בקובה ! על כל דברים מזמברים בכסף. על כל דבר ! ולא מעט ! ומילא. אם זה היה שווה את זה. אז בכיף. סה"כ יש מעט מאוד דברים שלא שווים 5 שקלים. מוזיאון טומאס טריי - אחד מהם. עלו לי על העצבים.
עוד קטע עם כסף זה הנושא של טיפים. על כל דבר הקובנים רוצים טיפ. ושוב..לא אגורות ספורות אלא שקלים ולא מעט.
שמים את המוצ'ילה באוטובוס הם רוצים טיפ. ולא בנחמדות כזאת עם צנצנת. דופקים לך חזק על היד שתסתכל עליהם ואז על צלוחית הטיפים.
הלכתי להוציא את המוצ'ילה מהאוטובוס. שוב. טיפ. לחלק מהתיירים הבחור לא נתן את המוצ'ילה עד שהם לא השאירו לו טיפ.
ועל מה בדיוק ??? יורו שלם על מה ?? על איזה שירות בדיוק ? או מעבר לזה, על איזה פאקינג שירות איכותי ? אני לא מקבל טיפים בעבודה שלי למה שאתה תקבל על העבודה שלך ?? הם מעצבנים אותי ! הם מגיעים לרמות חוצפה לא נורמליות !

בכל אופן. המשכתי לכותת רגלי בעיר. שמעתי על מלון מרוחק מרוחק שאמור להיות בו אינטרנט. יותר משבוע הייתי מנותק. יותר משבוע.
יאללה...איזו דודה מטורפת הייתה לי. הייתי כמעט בקריז. כולי גירודים. הלכתי יותר משעה ברגל עד שהגעתי למלון. איזה אושר !!!!! אמנם 30 ומשהו שקל לשעה. אבל אחח... אבל איזו שעה ! פשוט שעה מעולה ! אושר עילאי. מיילים. שיחה עם אמא. הכל טוב.

הכל טוב ?
רק משהו אחד בקטנה. בבוקר התפתטי לאכול ביצת עין בקאזה שלנו. אוי אוי אוי..איזו טעות. נראה לי ש - 4 שנים הצלחתי להימנע מזה, ועכשיו שילמתי על זה בגדול.
החביתה המחורבנת הזאת גרמה לי למערכת יחסים קצרה אבל אינטנסיבית עם השירותים, ומערכת יחסים אינטנסיבית עוד יותר עם כדורי הקל בטן, שאכלתי אותם כאילו היו סוכריות מציצה. לעולם לא עוד !

בערב, כרגיל, חיי לילה משמימים. אפילו באר שבע יכולה להתסכל ממרום פנתאון חיי הלילה לעומת מה שהלך פה.

למחרת, נרשמנו לאיזה סיור. אחת האטרקציות באזור אמורה להיות מפל. EL NICHO שמו. אני לא מאוהבי הטיולים המאורגנים, אבל לפעמים יש להם יתרונות לא רעים בכלל. אז הלכנו. על אטרקציות אני לא חוסך.

יאללה. טיול גריאטרי כזה עוד בחיים לא היה לי !!
נסיעה עם עוד 8 תיירים. מתחילים במונית. עובדים למשאית ישנה, שאליה מצטרפים כלל בעלי התפקיד של הטיול : מדריך מסיינפוגאוס, מדריך מקומי, טבח ועוד איזה מישהו שלא קלטתי למה צריך אותו. בעצם, גם את כל השאר לא ממש קלטתי למה צריך. מילא.
נכנסים לאזורים הכפריים. דווקא מגניב. הכל ירוק ירוק. פשוט ירוק. בחיים לא ראיתי מדינה כל כך ירוקה. אין מטר אחד של חום. עבור ליד בסיס חיל אוויר צבאי. אפילו הוא ירוק טילים. ולא כמו הירוק של הבסיסים שלנו. רק אקליפטוסים מעפנים מידי המנדט. פשוט ירוק. מה שכן, לא הייתי עולה על המטוסים שלהם בחיים. גם לא כשהם על הקרקע.

מגיעים לשמורה. מתחילים ללכת. הלכנו... כמה ? 30 מטר... ואז עוד 10 מטר. הגענו למפל. נו יופי... מפל סער אחרי חורף נורמלי לא פחות מרשים. כולה פאקינג מפל. ואז ממשיכים ללכת קצת. עוד 10 מטר. הפסקה. כל שנייה - הפסקה. חתיכת אירופאים מעצבנים. תלכו קצת !! אפילו סבא שלי יכול ללכת יותר. אפילו היום ! התישו אותי ההפסקות האלה.

                מפל, סיינפואגוס, קובה    קולה, סיינפואגוס, קובה
                                   "המפל המדהים"                                           קוקה קולה בקובה !

אז חגה ואני חתכנו והסתובבנו לנו לאיטנו ביער קצת. חביב.
לפחות הייתה אחלה ארוחת צהריים. למעשה, ארוחת הצהריים היחידה הטובה שהייתה לנו בקובה עד עכשיו.

זה קטע האוכל הזה. פשוט הכל מגעיל פה !!! טוב נו.. אולי לא הכל. בעצם...כן. הכל !! אין פה שום דבר טעים. לפעמים יש משהו אכיל. זה כן. שאני אומר לעצמי : בסדר. העיקר לשרוד, אז לסתום את האף ואת שאר בלוטות הטעם ולבלוע. אבל ראבק. פאקינג קובנים. רק מוזיקה אתם יודעים לעשות ? מה עם איזה שניצל טוב ? או סתם עוף מבושל ? לא מפסיק לרזות פה. ואין כל כך ממה לרזות !!

מילא..בגדול, סתם טיול מיותר, אבל אם לא הייתי עושה אותו הייתי מרגיש פספוס. עכשיו אני מרגיש פספוס של 30 יורו !!

מה שכן, מצאנו בסיינפואגוס קוקה קולה ! הצבע האדום המוכר. עם האותיות הלבנות המסולסלות. והכי חשוב - טעים !
לאחר בירור קצר, מסתבר שזה קוקה קולה שמיוצרת בקוסטה ריקה, ולא מעט קובנים מבריחים את הפחיות מדינה. אבל רק פחיות. בקבוקים גדולים יותר לא מוברחים. בנתיים לפחות....

טרינידד 17.12.08 - 18.12.08 (Trinidad)

העיר טרינידד, שפירוש שמה הוא "העיר של גבירתנו של השילוש הקדוש", שוכנת לחוף הים במרכז המדינה. בעיר יש כמה אתרים מעניינים מאד, והיא נחשבת בין הערים היפות בקובה. טרינידד הייתה בעברה עיר די ענייה עם מעט מאוד אוכלוסיה ותעשייה חקלאית. מזלה של טרינידד החל מאיר לה פנים לקראת סוף המאה ה-18. בעיר התפתחה תעשיית גידול וייצור סוכר שהתבססה על עבדים שהובאו מג'מייקה. ולפיכך, היתה עיר של בעלי חוות עשירים אשר הקימו בה ארמונות מגורים, ומכאן פיקחו על עבדיהם במטעי הסוכר ובמישורי הבקר. במשך השנים נזנחה העיר, ומרכז הכובד עבר למקומות אחרים בקובה, וטרינידד נותרה ישנה ומדיפה ניחוחות עתיקים קולוניאליים. רחובות העיר מרוצפים בחלוקי נחל, בתיה צבעוניים במיוחד, אוכלוסייתה מגוונת, ובית המוזיקה שבה הוא מהטובים הפועלים בקובה.
מה עשינו פה ?
יום אחד פשוט הסתובבנו לנו בעיירה. העיירה הזאת כל כך מקסימה שפשוט שווה לעבור ממקום למקום, מבית קפה אחד לשני, ממסעדה אחת לשניה ולהקשיב בכל פה ללהקה אחרת שמנגנת. הולכים ברחוב. בשוק המקומי. פתאום שומעים להקה מנגנת. ואז עוד להקה מנגנת. ואז עוד אחת. והולכים ממקום אחד לשני. ומקשיבים. ובתכלס, נהנים. טרינידד זאת עם עיר שהוכרזה כעיר מורשת עולמית, בגלל המבנים שלה. וככזאת, בהחלט משמרים אותה בצורה יפה. בתים קטנים. קומה אחת וקצת. צבעוניים. הכספים של האו"ם מושקעים פה יופי.
ובין כל בית, וגם בבתים עצמם - נגנים ! מדהים הקטע הזה. קובה זאת המדינה עם אחוז הנגנים הכי גדול שראיתי בחיי. פשוט כיף!
מה שכן, מסיבה שלא כל כך ברורה לי, רוב הנגנים, רוב מובהק אפילו הם בנים. למה ? מה הבנות כבר עושות פה כל היום בדיוק??

סלסה, טרינידד, קובה   אופנוע, טרינידד, קובה
                                   לומדים סלסה                                                                     איזה כיף אופנוע !                 

יום נוסף - שכרנו אופנוע. 50 סמ"ק חמוד. פעם ראשונה שאני על אופנוע בשנה האחרונה. בשנתיים. בעצם - מאז שהוצאתי רשיון ! איזה כיף !! המטרה בגדול - לראות כמה מקומות ביום אחד, ולחוות את הנופים מסביב לטרינידד.
מה שכן, עקצנו אותנו. ובתחכום. הוציאו אותנו קטנים קטנים. מה היה ?
קיבלנו את האופנוע בלי טיפת דלק. והתברברנו קצת בחיפוש אחר תחנת הדלק המקומית (אחת מהשתיים שיש). בסוף מצאנו אחת, אבל היא הייתה בלי דלק. ואז בחור אחד אמר לנו שהוא ימכור לנו דלק. ידענו מה המחיר של ליטר דלק, ואמרנו סבבה. מקסימום נשלם עמלה. לגיטימי. זאת כלכלת השוק. היצע וביקוש. הקובני אמר שהמחיר 1.3 פסו, ושיש 10 ליטר כמעט. סבבה. קנינו.
במהלך היום, ראינו שנסחפנו גדולות עם כמות הדלק. ונשאר לנו 75% טנק מלא. אז

מגדל שמירה, טרינידד, קובה
         מגדל השמירה בשדות התירס והטבק

אמרנו שנתחשבן עם בעל האופנוע, אחרת נרוקן לו את האופנוע, או שנזרוק למיכל סיגר בוער. מעולה.
הגענו בסוף היום, ואמרנו לבעל האופנוע שיש פה 75% טנק, מה שאומר שיש בערך 7 ליטר של דלק. ואז הבחור מסתכל עלינו במבט מלא רחמים, מגחך לו קלות מתחת לסיגר, ואומר לנו : "אין 7 ליטר, כי המקסימום קיבולת היא 5 ליטר...." יאללה !
סך הכל לא הייתי מגדיר, לא את חגה ולא אותי, כטיפשים. יש לנו גם את השפה. וכבר ראינו קצת עולם. אבל אין ספק, שיצאנו טמבלים גדולים. אין ספק, הקובנים לא מטומטמים...

בכל אופן, אז נסענו לראות איזה נהר קטן ועברנו בבית של משפחה קובנית כפרית מקומית, ונסענו לראות מגדל שבו הלבנים פיקחו על העבדים בזמן שאלו עבדו במטעי הסוכר, והכי חשוב - הגענו לנקודת תצפית חביבה, שמעבר לנוף הבהחלט מרשים, מצאנו את עצמנו משחקים יותר משעתיים דומינו עם זוג מקומיים. כמה זמן . כן כן. שעתיים !
מסתבר שהמשחק הלאומי של קובה (מעבר לבייסבול) זה דומינו. שעות על גבי שעות הם יכולים למצוא את עצמם יושבים ומשחקים. בדרך כלל ברביעיות. שניים נגד שניים. ולא דומינו פשוט כמו שלנו (0 עד 6). לרוב זה 0 עד 9. אז פגשתי שני מבוגרים. כאילו מה, לא נצטרף ? ברור שכן !
אז עם התעוזה, שמסיבה מצערת לא ברורה יש לי אותה בעיקר בחו"ל ולא בארץ, התיישבתי והתחלנו לשחק. והזמן רץ. ורץ מהר...
היה כיף. אבל הכי חשוב - הראיתי להם מאיפה משתין הדג :-)

נוף מהמראה, טרינידד, קובה   אוטו קלאסי, טרינידד, קובה
                                   הנוף מהאופנוע שלנו                                                                     הלוואי...                

מקומי, טרינידד, קובה   תעמולה, טרינידד, קובה
                                   תושב מקומי                                                                  עוד קצת שטיפת מוח בדרכים         

בערבים - היינו כמובן ב - Casa De la Musica. מגניב נורא ! תיירותי להחריד. להחריד. רק תיירים. וגם בלי סוף אמריקאים. כמובן. אבל כל הזמן להקות קובניות, שאחת מהן הצליחה גם להוציא מחגה 60 שקל לדיסק. סלסה בלי סוף. מוסיקה טובה. היה טוב.

                    נוף העמק, טרינידד, קובה
                                                                 נופי העמק

כל כך תיירותי שם, שמדהים לראות שיש שם קובנים שחורים, בשכר כמובן, בטח פסו אחד ליום, שכל התפקיד שלהם זה פשוט לגשת כל פעם לתיירת אחרת ולהרקיד אותה מול הבמה. בנות לא באמת צריכות לדעת לרקוד סלסה. הן רק צריכות להיות נוחות להובלה. למה ? למה תמיד האחריות עלינו ??

                                   דומינו, טרינידד, קובה
                                                              שעות של דומינו
ומעבר לזה, איזה סיכוי הקובנים השחורים האלה נותנים לנו ? התיירים שיודעים לעשות צעד ורבע, וגם זה כי אני נדיב ביותר... באיזה אור שלילי הם יכולים להציב אותנו. אוף !

                                                           שיר הטיול...
             

                                                 הביצוע המקורי, האיכותי יותר
             

מדהים כמה חגה שולט בספרדית. חבל על הזמן. ממש כל הכבוד לו. כמעט שפת אם. דווקא לי קשה להתניע. גם בגלל שאני חלוד, וגם בגלל שוואלה. דווקא נורא נוח שהוא עושה את כל הסידורים... בדיוק הפוך מפעם...

פיצה, טרינידד, קובה
                               עוד שאריות פיצה דוחה

מעבר לעובדה, שלעניות דעתי הספרדית של הקובנים פשוט מזעזעת. ממש. לפעמים זה נשמע כאילו הם פשוט נובחים מילים, ובין לבין הם מצליחים להבין אחד את השני.

אחד הדברים שאוכלים פה בלי סוף זה פיצות. לא מעט פיצות אפילו. באלק מסעדות, במסעדות פועלים, דוכנים ברוחב וכו'. מה שכן, יש בהחלט דבר אחד משותף לכולן, ולא..זאת לא הגבינה או הבצק. הן פשוט מ-ג-ע-י-ל-ו-ת. מגעילות טילים. כמובן, שיש כאלה שמגעילות יותר ויש כאלה שפחות. אבל בגדול, הן דוחות. אבל קיבינימט. אין מה לעשות. חייבים לאכול משהו. לא כי נהנים. לא כי כיף. לא כי טעים. פשוט כי צריך לשרוד ! וטרינידד זאת כבר העיר הרביעית שלנו, אבל אין מה לעשות - האוכל עדיין מגעיל. כאילו מה ? אתם לומדים את זה בבית ספר ? בקורס בישול לאוכל מגעיל ? כאילו,מה הקטע שלכם גודאמט ???

אבל בסופו של דבר, כמה שטרינידד תיירותית להחריד, היה מגניב פה. סוף סוף שמענו את המוזיקה ברחובות כמו שכל הסרטים של קובה משווקים, שתינו מוחיטו, ראינו טבע, וסלסה.

                          כלי נגינה, טרינידד, קובה
                                          לא טוב לקחת לריאות                                                מנסה עוד כלי

ליומן המסע של שמעון בניסטי לחצו כאן

דרגו את הכתבה
ציון סופי: 0/5 מספר מדרגים: 0

תגובות (1)

אחחח קובה... carioca | 16.05.09