טורס דל פאינה

29/1/12
                         כתבו וצילמו: ניתאי לפלר ואוריאל סירוטה                            
            
                             טורס דל פאינה                           

כתבה זאת נכתבה מספר ימים לפני שריפת הענק בפארק טורס דל פאינה, המצב כרגע בפארק הוא שיש מספר מסלולים שחסומים לכן יש להתייחס למסלול בסיפור הדרך שלפניכם כמסלול שכרגע חסום ויש להשמע להוראות החדשות שיש כרגע בפארק בהתאם למצב החדש.

אחרי כמה ימים מדהימים של טרק, הצלחנו סוף סוף לשבת ולכתוב על הפארק הלאומי המדהים של צ'ילהטורס דל פיינה. אז איך אפשר להתחיל?
כמו שרוב האנשים שמתקרבים לשלב הזה בטיול שלהם, גל עולה או גל יורד, אין הרבה שבוחרים לוותר על הפארק. אני אתחיל את הסיפור כמה ימים אחורה. יצאנו מפונטה ארנס אחרי טרק נהדר בשם קרוס דה לוס מארס, נחושים להמשיך לטייל בפטגוניה הנהדרת. 4,000 פסו צ'יליאני והיינו בדרכנו לפוארטו נאטאלס, כ-3 שעות נסיעה מהעיר. השוק הראשון לא הגיע מהנופים שמלווים את הנסיעה, וההרים שעוטפים את העיר, אלא שקלטתי ששכחתי את הנעליים שלי בפונטה ארנס, ויש לי רק סנדלים על הרגליים. רצתי להוסטל שידענו שנגיע אליו, והרמתי טלפון לבעלים של ההוסטל בפונטה ארנס, שקרא לי סטלן טמבל ושהנעליים יגיעו עוד שעתיים, כי הוא כבר שלח אותם. נרגעתי, והמשכנו להתארגנויות האחרונות.

שופרסל. זה מה שהרגשתי כשנכנסתי לסופר הגדול והיחיד בפוארטו נאטאלס. מתוך 500 איש בסופר, 489 היו ישראלים. השאר עבדו שם. אנחנו מטיילים משהו כמו חודשיים וחצי וסוף סוף קלטנו את כמויות הישראלים שמספרים עליהם. דיברנו עם כמה חבר'ה, ואם כבר מדברים על עולם קטן, פגשתי את קצינת הת"ש שלי מהצבא, וקנינו את מה שהיינו צריכים כדי להשלים את המוצ'ילות הגם-ככה כבדות מדי.

לחבר'ה שמגיעים מפונטה ארנס – פה אני יכול רק להמליץ לערוך את רוב הקניות שלכם שם. בנאטאלס מוצאים סופר אחד גדול, שבגלל לחץ ההתארגנויות של כולם, הוא בדרך כלל פחות מגוון מבארנס. אנחנו התארגנו מראש כמעט על כל מה שהיינו צריכים, אחרי שאמרו לנו בדיוק את זה, והשארנו לסופר בנאטאלס את הקניות האחרונות.
בוקר! קמנו מתרגשים, אכלנו ארוחת בוקר, הכנו כמה סנדוויצ'ים ועלינו לאוטובוס שיוצא לפארק הלאומי. לטרמפיסטים – אחרי שביררנו קצת עם חבר'ה מקומיים שלא מתפרנסים מלהסיע אנשים לפארק, בישרו לנו שלצערנו קשה מדי לתפוס טרמפים לפארק, ולמרות שהנסיעה יקרה (13,000 – 15,000 לאוטובוס הלוך-חזור) אין מה לקוות לטרמפ, כי מי שכבר נוסע עם רכב לפארק, נוסע מלא או מפחד על האוטו השכור ולא ירים טרמפיסטים. אבל בקטנה!
נסיעה של כשעתיים וחצי, עם נוף משוגע, וסוף סוף הגענו לפארק הלאומי טורס דל פיינה! נרשמים בכניסה, משלמים בכניסה (15,000 פסו צ'יליאני), ושאלנו את הפקח בכניסה (Forest Ranger) מאיפה אנחנו מתחילים את המסלול הארוך. הוא הראה לנו מאיפה מתחילה הדרך, והתחלנו לצעוד. את הטרק מתחילים מלגונה אמארגה (Laguna Amarga). יש 2 דרכים אפשריות למסלול ההיקפי. להתחיל בלגונה או 7.5 קילומטר מאוחר יותר, במלון הטורס (Hosteria Las Torres). הקילומטרים האלה הם די משעממים, ויש ואנים שמסיעים (בתשלום כמובן) עד למלון. אנחנו החלטנו להתחיל מהלגונה, לדרך קצת יותר ארוכה, אבל בהחלט שווה.

                   

יום 1 – הלכנו מלאגונה אמרגה, דרך גבעות ירוקות ולצד נהר שוצף, דרך המוני עצים שרופים, זכר לרשלנות מטיילים. פה נחשפים לנוף מרשים מאוד של הטורס. ההליכה ממשיכה ברגוע עד לשמיכה לבנה, שרק כשמתקרבים מבינים שמסתכלים על כמות הפרחים הגדולה ביותר שאפשר לדמיין. מדהים! עם חיוך על הפרצוף התיישבנו בין הפרחים והסתכלנו על הנוף המטורף של ההרים המושלגים. כ-5 שעות הליכה עד שמגיעים לקאמפינג הראשון – קאמפינג סרון (Camping Seron). הקאמפינג הוא בתשלום (3,500), מה שאולי תרם להחלטה הטיפשית שלנו – להמשיך לקאמפינג הבא, כי 6 שעות זה לא הרבה. העצה שלי לכל המטיילים – תעצרו פה. המשכנו בדרכנו לקאמפינג הבא, דרך עלייה קטנה ולא סימפטית מדי לגבעה שצופה על אגם מדהים, לאגו פיינה (Lago Paine). הדרך מתפתלת בצלע הגבעה, מדי פעם נכנסת ויוצאת מיערות לא סבוכים, עד שלבסוף הגענו, עייפים ומותשים, לקאמפינג דיקסון. פה כדאי לציין שהיינו נהנים הרבה יותר מהדרך אם היינו עושים אותה למחרת ולא רצים 35 קילומטר ביום הראשון עם המוצ'ילה של היום הראשון. לדעתי, זה היה הקאמפינג הכי יפה בטרק, גם כי הוא באמת היה מרשים וגם כי סוף סוף הגענו לקאמפינג. Camping Dickson, כשם הקרחון שנמצא ברקע, נמצא על חצי אי בתוך האגם דיקסון. הקאמפינג הוא גם בתשלום (3,500), עם מקלחת חמה ושירותים טובים. יש בו גם קיוסק אם רוצים לסיים את היום עם בירה קרה. הקמנו את האוהל, הכנו ארוחת ערב, ונפלנו בתוך השקי שינה, עייפים מיום ממש ארוך.

                   


יום 2 – קמנו בבוקר כדי לגלות שנשבר לנו הריצ'רצ' של הכיסוי של האוהל. שאלנו בקאמפינג אם יש להם, אבל היה להם אחד שלא מתאים. ארוחת בוקר משביעה, ויצאנו, עדיין כואבים מאתמול, לכיוון הקאמפינג הבא, במרחק של 9 קילומטר. אחת הדרכים הכי יפות בכל המסלול, דרך יערות נהדרים, המון נחלים, עד שלבסוף מגיעים לנקודת תצפית מדהימה על קרחון קטן, Glaciar Los Perros. עלייה של עוד כמה צעדים במצפה ונחשפנו לאגם שייצר הקרחון. אני לא חושב שיש דרך לתאר את הצבעים. המים היו בצבע ירוק עמוק, עם חתיכות מהקרחון שנשברו וצפות במים. ירדתי עד למים, ירידה הרבה יותר ארוכה ממה שחשבתי שהיא תהיה, וגיליתי להפתעתי שהמים קרים. ישבנו וצפינו בקרחון, והמשכנו ללכת עוד כ- 10 דקות עד לקאמפינג הקרוב, Camping Los Perros. הקאמפינג בתשלום (3,500), וגם בו יש קיוסק. הגענו בצהריים לקאמפינג, ואחרי שהחלטנו שאנחנו רוצים להנות בטרק, ועד הקאמפינג הבא יש 6 שעות, אז שנישאר פה וננוח. החלטה נבונה. אכלנו ארוחת צהריים כשראינו שועל בגודל של כלב גדול מטייל בקאמפינג. אחרי ארוחה חמה שמנו שעון מעורר לארוחת ערב ונשכבנו לישון. כשצלצל השעון פשוט כיבינו אותו והמשכנו לישון עד הבוקר. עד כדי כך היינו גמורים מהיום הקודם.

                   


יום 3 – היום הכי מדהים בטרק, ללא כל ספק. התחלנו את הדרך העולה לפאסו ג'ון גרנר (Paso John Garner), מעבר בין פסגות מושלגות לצדו השני של ההר. הדרך עוברת בין יערות ונחלים, ובעלייה יחסית מתונה. לבסוף מגיעים לקצה היער ומגלים נוף מדהים ושהדרך למעלה עוד ארוכה והעלייה קצת פחות מתונה. עלינו עם מזג אוויר מושלם, דרך נחלים שנמסים מהשלגים שלצידנו, עד שלבסוף הגענו לגובה של 1229 מטר, ולרגע הטוב ביותר בטיול. לידנו נוצרה מערבולת של שלג, מהרוחות שמגיעות משני הכיוונים. מבט אחורה מגלה לנו את הדרך שעשינו ב- 3 השעות האחרונות. 5 קילומטר מהאגם של לוס פרוס, יערות עבותים והרים מדהימים שיוצרים את העמק בו צעדנו. ואז צעדנו צעד נוסף קדימה. מולנו הופיעו פסגות של הרים מושלגים על רקע של שמיים כחולים בהירים. צעד נוסף קדימה והתגלו לנו עוד הרים. עם כל צעד נוסף שהתקרבנו למרכז הפאסו הנוף רק השתפר, עד שלבסוף ראינו את הקרחון העצום גריי (Gray) יורד דרך שלוחות ההרים. כמה צעדים נוספים גילו את ההפתעה האמיתית. עמדנו ליד אנדרטה צבעונית שיצרו העוברים ושבים, ופשוט בהינו בכל שדה הקרח של הקרחון גריי, על רקע ההרים המושלגים. שום דבר לא הכין אותנו לזה. מבט שסוקר את הקרחון למקורותיו מגלה הר עצום, לבן וטהור, שפסגותיו מוסתרות על ידי עננים לבנים, שנוכל רק לנחש מתי נגמר ההר והתחילו העננים. חיפשנו לנו מסתור מהרוח והתיישבנו לכשעה עם הנוף המטורף שנחשף. כשהחלטנו שהגיע הזמן להמשיך ללכת, הבנו שאנחנו הולכים לרדת מגובה של קילומטר מאתיים, בירידה חדה ומלאת מדרגות. כשעתיים של ירידה שוברת ברכיים, דרך יער, כאשר כל פעם שנוצר מרווח קטן בין העצים אז מבינים שמסתכלים על שדה הקרח של גריי, ומגיעים לקאמפינג פאסו (Camping Paso). הקמפינג חינם, יש איזור בישול ושירותים. התיישבנו לאכול ארוחת צהריים, מילאנו מים מהנחל הצמוד, כשברקע מנגן בחור ארגנטינאי עם בנדולה קטנה. לאחר מנוחה קצרה המשכנו עוד כשעה וחצי הליכה לקאמפינג הבא, קאמפינג לוס גווארדאס (Camping Los Guardas). הקמפינג חינם, ופה כבר נשארנו לישון, ורשמית נכנסנו למסלול הדאבל יו.

                   


יום 4 – דילגנו על ארוחת בוקר, לקחנו חופן של קורנפלקס, והתחלנו ללכת. כשעתיים הליכה דרך עצים וגבעות, כשעוצרים בכל מצפה אפשרי כדי לראות את הקרחון עד שמגיעים לרפוחיו גריי, שם התיישבנו לאכול את ארוחת הבוקר שלנו. ישבנו עם כמה אמריקאיות ודיברנו על הטיול, עד שהחלטנו שהגיע הזמן להמשיך. משם הדרך עולה ויורדת דרך גבעות וצופה על האגם גריי ועל הקיר המרשים שיוצר הקרחון עם האגם. ממשיכים ללכת על גבעות, צופים בקונדורים עצומים ומגיעים למצפה עם רוחות של 100 קמ"ש, שם הורדנו את התיקים ופשוט דילגנו לראש הגבעה. כמה שעות הליכה הובילו אותנו לקמפינג פאואה (Refugio Camping Pheoe). הקמפינג בתשלום, יש מסעדה וחנות. אכלנו ארוחת צהריים, נחנו קצת ונהנו מהשמש והנוף. שעתיים נוספות של הליכה, עם נוף מדהים של האגמים פאואה וסקוטסברגס (Skotsbergs), כשמולנו הרים גבוהים ובעלי מגוון צבעים מרשים. המשכנו ללכת עד הקאמפינג האיטליאנו (Camping Italiano). הקאמפינג חינם ובו נמצא פקח אדיר בשם מאוריסיו. ישבנו לשתות איתו יין שסחבנו כל הדרך, והלכנו לישון אחרי ארוחת הערב.

                   


יום 5 – נשארנו לישון עד מאוחר, כי ידענו שיהיה יום קצר. אחרי ארוחת בוקר התחלנו לעלות לכיוון המחנה הבריטני (Camping Britanico). בדרך נעצרנו לתצפית מדהימה מול הקרחון פרנסס (Glaciar Frances)שכל כמה דקות נשברת ממנו חתיכה בקול רעם חזק. ישבנו כשעה מול הקרח המתמוטט, והמשכנו לתצפית של הקוארנוס דל פיינה (Cuernos Del Paine). המצפה יושב בתוך עמק ענקי, בו יושבים על סלעים ענקיים וצופים על ההרים שעוטפים את העמק. כל הר בצבע אחר, העננים יוצרים ספירלות בשמים בזכות זרמי האוויר שמגיעים מכל הכיוונים. בינתיים הסתכלנו על סופת שלגים שסערה על אחת הפסגות. ישבנו כשעה וחצי והחלטנו לרדת. בדרך למטה ראינו את הנהר שיוצא מהקרחון בעוצמה מטורפת. חזרנו לאיטליאנו לעוד לילה ומצאנו שלושה חברים שלנו, מקימים את האוהלים שלהם צמוד לאוהל שלנו, בלי שום תיאום מראש! באותו רגע הגיע מאוריסיו ונתן לנו חצי בקבוק רום מתנה. מה עוד אפשר לבקש?

                   


יום 6 – קמנו והחלטנו שנאכל את ארוחת הבוקר ברפוחיו הקרוב ולא בקאמפינג. נפרדנו מהחברים והתחלנו ללכת. כל הדרך צופים באגם ענקי בשם נורדנסקיולד, אפילו אל תשאלו איך כותבים את זה באנגלית. הגענו לרפוחיו לוס קוארנוס (Refugio Los Cuernos), שם פגשנו את חאווייר, אותו הכרנו בפונטה ארנס, שעובד ברפוחיו. התיישבנו לאכול ארוחת בוקר, וחאווייר אפילו הביא לנו כמה אבוקדו במתנה, והמשכנו בדרכנו. כאן הדרך הייתה ארוכה. כשעתיים הליכה בין גבעות, המון נחלים ואפילו גיחה לאגם, עד שמגיעים לשלט שלא מסומן במפה – קיצור דרך לצ'ילנו, שהיה היעד הבא שלנו. שעתיים נוספות של הליכה, שמהכיוון הזה של המסלול מהווה עלייה קצת מעייפת, עד שהגענו שהשביל השתלב עם הדרך העולה מהמלון טורס (קרוב לתחילת המסלול) לקאמפינג צ'ילנו. חצי שעה נוספת של הליכה והגענו לקאמפינג צ'ילנו (Camping Chileno). הקאמפינג בתשלום, ויש חנות ואחלה חדר שאפשר לשבת לנוח בפנים. נחנו קצת, אכלנו ארוחת צהריים, והמשכנו עוד שעה ורבע של הליכה בין יערות ונחלים עד לקאמפינג טורס (Camping Torres). הקמנו את האוהל, אכלנו ארוחת ערב וכיוונו את השעון המעורר ל4 בבוקר, כדי לראות את הזריחה המפורסמת שצובעת את הטורס באדום.

                   


יום 7 ואחרון – מוקדם. מי האמין שגם נצליח לקום. קיפלנו מהר את שקי השינה שלנו כדי שניקח אותם איתנו לתצפית, כי היה קר. לקחנו פנס ויצאנו לדרך. כ- 45 דקות של עלייה במעלה ההר, דרך כמה עצים, עד שבבת אחת מתגלים מולנו הטורס דל פיינה (Torres – מגדלים, Paine – כחול בשפת הילידים). עמודי גרניט ענקיים, שלמרות שלא מצליחים להפנים את גודלם בגלל חוסר הפרופורציות, העמוד הגבוה מביניהם מזדקף לגובה של 2850 מטר. מצאנו מחסה מהרוח הקרה, והתיישבנו לחכות. לאט לאט התמלא המצפה באנשים, עד שהתחילה הזריחה. הטורס עצמם לא נצבעו כולם באדום בוהק כמו שקיווינו אלא רק חלקית. נשארנו לשבת מול הטורס עד שעלה השחר, וירדנו בחזרה לקאמפינג. ארוחת בוקר אחרונה של הטרק, קיפלנו את הדברים שלנו והתחלנו לרדת. עברנו בצ'ילנו, אליו הגענו אפילו יותר מהר ממה שחשבנו. משם הלכנו עוד כשעה והגענו למלון. תכננו לא טוב את הזמן, והגענו ב- 10 וחצי למלון. ממש מוקדם מדי. ישבנו מתחת לעץ, אכלנו חטיף בוטנים ודיברנו על השבוע שעברנו, והחלטנו שעם כל כך הרבה זמן אפשר ללכת את ה- 7.5 קילומטרים לכניסה לפארק ברגוע, ולא לנסוע עם הואן. הגענו לכניסה 3 שעות לפני האוטובוס, הורדנו נעליים ונשכבנו בשמש החמה, עייפים, מסריחים ומאושרים.
טיפים אחרונים למי שיוצא:
•    אם אתם מתלבטים בין הדאבל יו לבין ההיקפי, תפסיקו להתלבט. ההיקפי הוא מדהים והיה לנו עצוב אם היינו מפספסים אותו.
•    המזג אוויר בפטגוניה משתנה במהירות והוא קיצוני. בואו מוכנים לכל מצב. היה לנו יום של שלג ויום שהלכנו עם מכנס קצר.
•    אפשר לקנות אוכל בקאמפינגים שבתשלום, אבל קחו בחשבון שזה יקר.
•    קחו את הזמן, תהנו מכל מקום, מהשבילים יש המון גיחות למצפים שמגלים נוף מדהים, ניסינו לעלות לכולם.
•    לא להשאיר זבל בקאמפינגים החינמיים, קחו איתכם ותזרקו ברפוחיוס שבתשלום.
•    אסור להדליק מדורות בפארק, ומותר להדליק גזיות אך ורק בקאמפינגים. לפני כמה שנים נשרף חלק גדול מהפארק בגלל מטיילים לא זהירים, והפארק עדיין בהתאוששות.
•    יש לפארק עוד מסלולים, שלא ביררנו עליהם יותר מדי, אבל בהחלט נראים אדירים. מי שמעוניין יכול בטח לברר בקלות.
•    אם אתם בוחרים לטייל במסלול הדאבל יו, לדעתנו שווה להמשיך ולעלות במעלה הפאסו כדי להיחשף לנוף משם, אבל כמובן שהבחירה שלכם.
•    תשמרו על החוקים של המקום, כדי שהטבע יישמר לדורות הבאים.


קצת עלינו:
ניתאי לפלר ואוריאל סירוטה, שכנים מקיבוץ עין השלושה. התחלנו לטייל באוקטובר 2011, ובטורס טיילנו בדצמבר 2011, סיימנו יום לפני חג המולד.
כתבנו את הכתבה כדי שיותר חבר'ה יוכלו להנות מהמסלול הכל כך מדהים הזה. כרגע אנחנו יושבים בהוסטל בפוארטו נאטאלס, ומחכים בקוצר רוח לטרק הבא!

דרגו את הכתבה
ציון סופי: 4.8/5 מספר מדרגים: 4

תגובות (3)

עוד משהו advance | 04.02.12

האזור הדרום מערבי של הפארק הוא אזור יפהפה שכמעט ולא מגיעים אליו אנשים.

היום הכי נפלא בטרק שעשיתי שם, בן 10 ימים, היה היום בין Paine Grande ל-Sede Administrativa CONAF. לאחר מכן - ל-Hosteria Lago Grey - לראות לאיפה הולך הקרח של הקרחון. ואז האזור המדהים של Campamentos Pingo ו-Zapata.

שווה, אם יש לכם זמן. הייתי באזורים הללו *לבד* כמעט 3 ימים, אין על ההרגשה הזאת.

לייק ענק עידו | 31.01.12

נהנתי

כל הכבוד חנדול | 30.01.12

כתבה מעולה!
עושה חשק כבר להגיע לטורס!