דרום אמריקה - הטיול והמחלות

30/6/09
כותב הכתבה/טור :ענר גרא        
                                                                           
                    
 
                     
דרום אמריקה - הטיול והמחלה

לסיפור שלי אין סוף טוב בינתיים, אני עדיין מחכה לסוף הטוב אבל לפחות אני מקווה שמישהו מכם ייקח את זה לתשומת ליבו.
ב-25 ליולי 2008 התחיל המסע שלי לדרום אמריקה, לא היה לי תכנון מתי לחזור וזו הייתה הרגשת עילוי אך לא תיארתי לעצמי שהטיול יגמר בנסיבות לא טובות.
אדם(חברי מהצבא), עומרי(חבר של אדם) ואנוכי(ענר) הגענו ללימה ונסענו לווארז, החיבור בינינו היה אדיר, כל מי שהכיר אותנו באותם ימים ראה בנו כשלושת המוסקטרים וככה גם הרגשנו, כאילו אנחנו מתכוונים לכבוש את העולם, היתה לנו אהבה שלא מעטים פקפקו בנטייתנו המיניות.
אחרי שבועיים בפרו נפתחה לי השפה מהיובש, כולם ניסו לתת לי וזלין נגד היובש אך אני התעקשתי שלא, בטענה שאני רוצה שפה של פרואני, בערך חודש אחר כך זה נעלם וזכיתי בשפה של פרואני אמיתי.
בקוסקו עומרי נתקף במחלת גבהים מפתיעה במסעדה כאשר לפתע הרגשתי את משקל גופו נשען עליי, שתי דקות הוא היה בלי הכרה שנראו לי כמו נצח, נתנו לו סטירות ושפכנו עליו מים, הוא המשיך להיות לבן ורק לבן ראו לו בעיניים, חשבתי שהוא מת. לילה הוא היה מחובר לבלון חמצן, עומרי שלנו בחור חזק ויצא מזה.
המשכנו דרומה, 6 בבוקר בלה פאז אני מתעורר לקולות ההקאה והייסורים של אדם במיטה שלידי, שוב מחלת גבהים חשבתי, כמו שמישהו כתב פה שבג´ונגלים צרות לא נגמרות, הן רק מתחלפות אז כך גם פה.
זה היה סלמונלה, כמה ימים ואדם חזר לעצמו ועכשיו כבר אפשר היה להריח באוויר שמשהו צריך לקרות לי, הסלמונלה הקיפה אותנו מכל עבר, הייתי היחידי שלא סבל מבעיות בבטן עד כה והתגאתי בכך, לא פחדתי לאכול ואמרתי בקול נישא אני רוצה קיבה של בוליביאני ואז הסלמונלה הגיעה אליי, אך זה היה כאין וכאפס למה שציפה לי אחר כך.

                      
                                                             עם זאב

עבר עליי לילה קשה אחד בלובו, ההוסטל של זאב המפורסם ברורה, מי שלא מכיר זאב הוא ישראלי מבוגר יחסית אבל עם ראש צעיר. בבוקר כשראיתי את זאב אמרתי לו שאני חושב שיש לי סלמונלה ושאלתי אותו איפה יש מרפאה, הוא אמר לי שאין לי כלום ושאתנהג כמו גבר, הסברתי לו שכואבת לי הבטן ובלי לחשוב הוא הנחית עלי את ידו בעוצמה על הגב ואמר "עכשיו כואב לך בגב ולא בבטן". בכל זאת הלכתי להיבדק, גילו אצלי שני סוגים של סלמונלה, קיבלתי אנטיביוטיקה והרגשתי מצויין מהר מאוד.

                      
                                                         טרנטולה לפנים


נשארתי הרבה זמן ברורה נאבאקה ואני יכול לומר שזאב הוא אחד האנשים המיוחדים שפגשתי בחיים למרות ששמעתי מהרבה אנשים ביקורת רעה עליו.
התאהבתי ברורה נאבאקה ובג´ונגלים, החלטתי שאני נשאר שם. לשבור את השלישייה המיתולוגית הייתה החלטה באמת קשה.

                      
                                                         אדם עומרי ואנוכי


עומרי ואדם עזבו את רורה והיו בדרכם לברזיל, אני נכנסתי לתוך הג´ונגלים ושם כנראה קיבלתי "מתנה" שלא עזבה אותי עד עכשיו, תשעה חודשים מאז.
הג´ונגלים זאת החוויה הכי גדולה לדעתי שיש בדרום אמריקה ואולי שתהיה לי אי פעם, גיליתי עולם חדש, יונקים, חרקים, ציפורים ועצים מדהימים, הג´ונגל פשוט חי ובלילה זה מפחיד כשלא רואים כלום חוץ מגחליליות מנצנצות שמידי פעם אתה מחסיר פעימה כשאתה חושב שזה עיניים של יגואר.
החיים בג´ונגל לא פשוטים בכלל, אין רגע של נחת, חם מאוד אבל יש יתושים אז צריך להסתובב עם בגדים ארוכים, זה לא עוזר הרבה, בכל זאת תיעקץ איפה שאתה חשוף. ואני כמובן מתנגד לאמצעים המודרנים, אני לא מורח על עצמי שום דבר נגד יתושים, אני רוצה עור של אינדיאני.
העקיצות הופכות לבלתי נסבלות אז כדי לנחם את עצמך אתה נכנס לנהר, שם הרי לא יוכלו לעקוץ אותך אבל בנהר יש פיראנות שנוגסות בך והמקומיים שיצאו איתנו לטרק לא מפסיקים להסתלבט, כמו שאמרתי אין רגע של נחת.
הכרתי בחור ישראלי שחי תקופה ברורה נבקאה, בחור מאוד מוכשר ומיוחד לא אנקוט בשמו, אני מאמין שרבים מכירים אותו ממי שהיה באותה תקופה ברורה, לצורך העניין אקרא לו ע´. באחד מן הימים לע´ הייתה יומולדת והוא הכין עוגת שוקולד, כחבר שלו הוא הזמין אותי לאכול מהעוגה, אני כבר הייתי במיטה אבל הוא שיכנע אותי כל כך טוב שלא יכולתי, הוא אמר שיש לו הפתעה אז באתי וראיתי את העוגה, כל כך שמחתי כי המון זמן לא ראיתי עוגה, אכלתי עד אז רק אורז וחומוס של בית חב"ד, הסתערתי על העוגה מבלי שע´ סיפר לי שזה עוגת חשיש, הוא חשב שאין לי בעיה עם הדברים האלה, אני נראה כמו אחד שמעשן בקטנה כמו כולם אבל האמת שאני מאוד רגיש למריחואנה ואחרי ניסיונות כושלים אני לא נוגע תודה לאל בשום דבר, שוב היה לי לילה קשה, עוד יותר מהלילה של הסלמונלה והמשכתי להלך כמו שד במשך היום ואחרי 24 שעות זה עבר וע´ התנצל והרגיש מאוד לא טוב עם עצמו למרות שלא כעסתי עליו ואני אוהב אותו עד היום.
אחרי חודש ברורה נאבאקה ושהייה ארוכה בבית חב"ד הבנתי יותר טוב את כוחו של בורא עולם וכך עזבתי בדמעות את המקום המקסים הזה.
המשכתי בבוליביה עם אסף הגבר גבר שהיינו יחד בג´ונגלים, פגשתי במריאנה, בחורה מקסיקנית מהממת שאי אפשר לתאר, התפתחה בינינו מערכת יחסים אך בדיוק שהעניינים התחממו החלטתי שאני חוזר לאדם ועומרי ועם כל הכבוד למריאנה המקסיקנית - חברים לפני הכל, יותר מחודש הייתי לבדי בלי אדם ועומרי והרגשתי כמו פעם שנפרדתי מחברה שהייתה לי שלוש שנים והתחרטתי קצת על הפרידה, אז נסעתי לסלבדור בברזיל לטייל איתם, שם הפכנו משלישייה לחמישייה עם אלעד וראובן, חברים של אדם ועומרי. אחרי תקופה ארוכה בלעדיהם שוב הרגשתי פורח.
משלושת המוסקטרים הפכנו לחמישייה הקאמרית, בחיים שלי לא צחקתי כל כך הרבה בתקופה כל כך קצרה, אלעד בחור גנוב לגמרי, זורם לו גז צחוק במקום דם בורידים, כל היום הוא מחקה את רפי גינת ונדבק על איזה שטות שרפי גינת אומר כשנגמרת התוכנית שלו, בסוף התוכנית כלבוטק רפי גינת אומר שכדי לשלוח תגובות או סיפורים להתקשר לטלמסר מסוים או שאפשר לשלוח פקס אבל שהוא אומר "וגם בפקס" פתאום הטון דיבור שלו משתנה ומבהיל את הצופה.

                      
                                                         חמישייה


כל היום חמישתנו מסתובבים וצועקים "וגם בפקס" בטונים שונים, מנסים להגיע לגרסה המדויקת של רפי גינת.
היינו בלנסויש, מקום מאוד מאוד מומלץ, עיר קטנה ממזרח לסלבדור עם הרבה היצע מסביב של מפלים וטבע. הרבה חבר´ה פוסחים עליו וחבל, עשינו טרק, התחברנו עם המקומיים ומשם נסענו למורו דה סאו פאולו, שם זה ישראליאדה רצינית אבל היו שם חבר´ה אחד אחד ושם ה"וגם בפקס" תפס תאוצה, כל ישראלי במורו דה סאו פאולו נפל בכח המסתורי של אלעד ואמר לעצמו בלי שליטה "וגם בפקס".

ב- 25 לאוקטובר המחלה פרצה. כאבי בטן כמו שלא חשבתי שיש דברים כאלו, שלשולים, חולשה והזיות. במצב הזה נסעתי ממורו דה סאו פאולו עד ריו דה ז´נרו כשבדרך צריך לעבור בסירות, אוטובוסים וטיסה, אחד הרגעים השפלים בחיי אך ניסיתי לעודד את עצמי כשאמרתי וגם בפקס.
כעבור יומיים נרגעו כאבי הבטן והחלו הסחרחורות וההזיות המוזרות האלה שלא עוזבות אותי.
בריו דה ז´נרו הלכתי למרפאה פרטית ומפוארת דחפו לי 4 אינפוזיות ורק ברביעית הייתי צריך להשתין, הייתי מיובש, הרופא אמר לי שזה הרעלת קיבה, קיבלתי תרופות ולא היה שינוי, המשכתי לארגנטינה בכוחות שלא היו לי, עומרי כבר חזר הביתה, אלעד וראובן נסעו גם הם לארגנטינה כמה ימים לפניי ולפני אדם שנשאר להיות איתי.
במשך חודש ניסיתי להיאבק, כל יום היה קשה מאוד, אף אחד לא הבין אותי ועיקבתי את התוכניות של חבריי, רופא נוסף בבואנוס טען שאין לי כלום, אני ידעתי שמשהו מאוד לא טוב קורה לי בגוף, לא רציתי לחזור, היה לי כל כך טוב עד שזה קרה אבל המחלה הזאת חזקה ממני.
אחרי חודש נכנעתי וקניתי כרטיס לארץ, באותם ימים הרגשתי שאני נכנע אבל לא הבנתי למה אני נכנע, אמרו שאין לי כלום, חשבתי שאולי אני משתגע, חשבתי שאולי יש לי סרטן אבל בבדיקות היו צריכים לעלות על משהו, חשבתי מחשבות איומות, הרגשתי מאוד רע, אני זוכר שהיו לזה גלים שפתאום הגוף שלי היה נתקף בחולשה והזיות, יום אחד הסתובבתי ברחוב בבואנוס ולפתע הרגשתי רע מאוד, לא הרגשתי את הרגליים שאני הולך על הרצפה, הגעתי להוסטל, היה לי קשה להרים את היד כדי לפתוח את הדלת של החדר. זאת הייתה הרגשה מאוד מלחיצה של חוסר אונים.

                      
                                                         מקבל אינפוזיה


בארץ הופנתי לפרופסור אלי שוורץ, מומחה למחלות טרופיות ורפואת מטיילים בביה"ח תל השומר, תוך דקה הוא קבע שיש לי טפילים במעיים, נשלחתי לכמה בדיקות, קיבלתי כדורים אך הבשורה הרעה יותר הייתה שמה שאני מרגיש יימשך חודשים ארוכים, אולי שנה ויותר, אי אפשר לדעת כמה זמן אבל במשך הזמן זה ישתפר.
7 חודשים אני בארץ והשיפור מההתחלה הוא משמעותי אבל עוד רחוק מלהיות טוב. הסיבה שלא כתבתי עד היום כלום היא כי לא היה לי את הכח הפיזי והנפשי לעשות זאת.
לפני 10 שנים אבי נפטר באופן פתאומי, אינני מתבייש לומר שאני לא יודע איזה תקופה יותר קשה עבורי, אמנם אבי כבר לא יחזור לחיים אך התחושה של חוסר שליטה בגוף עם תופעות לוואי מוזרות של המחלה, יחד עם זה שלא יצאתי מהבית חודשים ארוכים כשבחוץ אנשים יוצאים, נהנים וכבר הקיץ הגיע, בחורות בים ומטקות בחוף, כל אלו מייאשים נורא אבל לפחות אני יכול לומר בקול וגם בפקססססס!!

בעזרת השם אני אחלים ואחזור לארגנטינה להמשיך מהנקודה שבה עצרתי ואראה את כל מה שרציתי. חשבתי שאני כבר אלמד השנה אבל יש דברים יותר חשובים וגם אם אחלים בעוד שלוש שנים לא אלך ישר ללמוד, קודם כל אסיים את המסע שלי שנקטע.
אז זכיתי בשפה של פרואני, עור של אינדיאני וקיבה או מעיים של בוליביאני עדיין בסימן שאלה.
בהזדמנות זו אני רוצה לומר תודה למי שעזר לי באותם ימים, אדם, ראובן, עומרי ואלעד שבלעדיהם אני לא יודע איך הייתי שורד ומגיע הביתה, וזה חומר למחשבה לאלו שמטיילים לבד.
מכאן אני רוצה לומר לכם שתהיו זהירים, תשימו לב מה אתם מכניסים לגוף שלכם ואל תנסו להיות גיבורים, זה לא שווה את זה.

יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד.
דרגו את הכתבה
ציון סופי: 4.5/5 מספר מדרגים: 25

תגובות (9)

גם לא לגבי בריאות קחו בערבון מוגבל הכול ותבדקו כל מקום בעצמכם.
בנושא בריאות פשוט תברחו- פשוטו כמשמעו. אל תקשיבו לכאלה שאומרים לכם שלא צריך חיסונים מסויימים, שאח שלי נסע אחרי צבא ולא קרה לו כלום, ושעזוב אותך מכדורים ממלריה, ושיהיה בסדר לעלות 5000 מטר בלי הפסקות, אין מה לדאוג. תקשיבו לרופאים ובעלי מקצוע . כל מוצ'ילר מעפן אחרי צבא חושב שהוא איזה דר לאיפדמויולוגיה ומחלות זיהומיות. יהירות וטיפשות זה הכי מסוכן.

same story:) alejandra | 26.07.09

achla katava !!
i was back in israel after 1 beautiful year of south+central america gringa trip. and i realized i have this shit in my stomach only when i was already in israel. it took me long months to lose this jerms i had inside me. iwas just like you, sometimes it hurt and than it goes away. but i lost too much wight so ima took me to see the doctor. and i had ameba inside me. no it´s been 7 months already, and it´s much much better. i got used to it, now i miss it :)

לא נעים אבל... KerenA | 06.07.09

זה נראה כאילו סימנת וי על כל הקלישאות של המטייל הישראלי. רצית שפתיים של פרואני, קיבה של בוליביאני ו*!%26 של כושי, בסוף קיבלת תולעים של אינדיאני.
לדעתי השיעור שאתה צריך ללמוד פה מעבר לכל הבולשיט של להיזהר או לא להיזהר, הוא קצת צניעות ביחס למקום שאתה נמצא בו.
בסך הכל אתה תייר, אורח, גרינגו, "עכבר יבשה" ביחס לבני המקום הקשוחים.
מה שאתה נותן זה מה שאתה מקבל, וזה מה שאתה מקבל אם אתה מסתובב כמו מלך המקום.
מצטערת על התקיפותף והחלמה מהירה.

תודה רבה בנאדם! dominus | 06.07.09

דיכאת לי את הצורה עכשיו...:-)
טוב נו, בערך כמו הפרק בהאוס עם התולעת מברזיל שנכנסת דרך הרגלים.. את זה לא תפסתי בברזיל, ונקווה לטוב הלאה.

החלמה מהירה!

אחלה כתבה! dori | 03.07.09

נהנתי לקרוא ולהזכר..
גם אני עוד אחזור בפעם הרביעית אי"ה

תשובה לאחי ענר | 02.07.09

אני לא יכול להצביע על משהו ספציפי שגרם למחלה הזאת, אני יכול לומר שלא הייתי מספיק זהיר עם המזון ואכלתי הכל למעשה, הסכנה הגדולה זה במים למרות שכן שמתי כדורים מטהרים במים או שהרתחתי את המים, אולי פעם אחת לא עשיתי את זה וזה מה שקרה, או שזה לא קרה מזה אני לא יכול לדעת.
שורה תחתונה אסור לחפף, ירקות צריך לקלף, יש מקומות שאסור לאכול דברים מסוימים ומים תמיד להרתיח או לשים כדורים וכמובן לא לשתות מהברז, לפני שמישהו נוסע הוא חייב לקחת ברצינות את הסכנות, אני התנהגתי כמו כולם וכולם לא מספיק נזהרים, לי היה חוסר מזל.

לא לגמרי הצלחתי להבין ממה ספציפית אתה אומר להזהר... ועל מה בדיוק אתה מצביע שגרם למחלה...?

תהיה בריא!!! halomg | 30.06.09

תחזור לטייל!