קובה - סיכום מדיני

17/6/09


כתב וצילם: שמעון בניסטי
בגיל 29, וקצת, אמנם עם עבודה, אבל מיד אחרי התואר, הפעם תואר שני,לוקח קצת את הזמן לעצמי, ונוסע לטיול שני. אחרי דרום אמריקה 
הפעם - למרכז אמריקה.

                                                                                                   
     

     קובה - סיכום מדיני וביקור אחרון בהוואנה  

       

הוואנה 26.12.08 (La Habana)
אז אחרי נסיעת לילה די מדוגמת, שבה חצינו גמעט את כל קובה, הגענו עם עלות השחר להוואנה.

בדוגרי, היה ממש כיף. זה ממש כיף לחזור לעיר שכבר מכירים את המראות, את הריחות, יודעים מה צריך לעשות, לאן צריך להגיע, כמה צריך לעלות. סוג של הרגשה ביתית. ביתית נעימה כזאת.למרות שזה לא באמת בית.
תפסנו מונית, והגענו שוב לבית של מריה הלנה. מלאכית קובה - מריה הלנה.
כמובן נשיקות וחיבוקים, מקלחת (במקלחת הפרטית שלהם ולא של החדר), ארוחת בוקר ויום עמוס אחרון בעיר, שהיום נתרוצץ בעיקר עם מוניות מפאת קוצר הזמן.

דבר ראשון - מוזיאון הטבק. יש מספר מפעלי/מוזאוני טבק בהבאנה. לא מפתיע למען האמת. הם גם אמורים להיות די יקרים. אז רצנו להכי גדול, ליד בניין הקפיטול. באופן לא מפתיע, עם מזל לא מדהים שמלווה אותנו לאורך הטיול, המוזיאון סגור. לתומנו חשבנו שהוא סגור לרגל סוף השנה. אבל לא. הוא סגור עד ה - 21 לינואר. חודש חופש !! כאילו מה נסגר איתכם עם מפגר !!!
כניסה עולה משהו כמו 10 יורו, והיו איתנו עוד עשרות תיריים מאוכזבים. ואתם יוצאים לחופשה ??? מה הפלא שהמדינה שלכם נראית ככה. הקומוניזם במיטבו. חוסר יעילות ומחשבה עיסקית רצינית. בדוגרי, ביאס אותי נורא. ממש רציתי לראות את המוזיאון. ממש. מילא.

בערב, מריה הלנה הסבירה לנו שבגלל שאין יבול של קקאו בדצמבר ינואר, אז המוזיאונים סגורים.
לי אישית זה עדיין נשמע עמו תירוץ עלוב, אבל שיהיה. במדינה הזאת שום דבר כבר לא יפתיע אותי.
מה שכן, החנות המתנות הייתה פתוחה שגם היא בהחלט שווה ביקור.
המון סוגי סיגרים (קוהיבה, מונטה קריסטו, רומיאו וגולייט). במחירים, שזהים למחירי חדר שכור במרכז תל אביב. פשוט מחירים מטורפים. קופסת סיגרים במחיר 500 יורו. נפלא. אה. וגם הושיבו שם שחורה שעסקה בלעטוף סיגרים. היה חביב ביותר.


            
                                                         מגלגלים סיגרים


                
                                                          יקר.. יקר בקובה

               
                                                     אחת הקובניות הכי מפורסמות

              
           
                                                       מוזיקה ברחובות הוואנה

אז הלכנו להוציא את היגון בשוק המזכרות בטיילת. שוק שכבר היינו בו פעמיים פחות או יותר לפני שבועיים. אבל פתאום. אחרי שהות של שבועיים בקובה, הוא נראה הרבה יותר קוסם. המזכרות הרבה יותר מושכות. יותר קורנות. מתחברים אליהן הרבה הרבה יותר. אותה גברת, עם אותה אדרת, אבל מלהיבה הרבה יותר.

אני אישית אחרי שעה מיציתי את קניותי, אבל חגה, שכמעט הוריד אותי ואת סבלנותי ביגון השאולה, גרם לנו לשהות שם יותר מ - 3 שעות, ולהסתובב עם ערימת שקיות מלאת מזכרות עץ כבדות, שכמובן - לא נעשה איתן כמעט שום דבר בארץ
זה היה כמעט כמו ללכת לקניון עם מתבגרת אמריקאית בת 16 מצויידת בכרטיס האשראי של אבא שלה...חגה. זה עוד יעלה לך ביוקר !!



           
                                                           מנגנים בשוק


           
                                                    גם חגה מפליא בכישוריו

מיד אחר כך, רצנו לבוגדיטה. עוד מקום משווק היטב. עוד בר שארנסט המינגווי אהב לשבת שם ולהשתכר. רק ששם, הוא אהב לשתות מוחיטו. סבבה. אז גם אנחנו, כמו תיירים ממושמעים, נשתה מוחיטו, עם פרמיית המינגווי


                     בודגיטה

יקרה במיוחד.
ישבנו גם לאכול. גם על זה שילמנו ווחאד פרמיית המינגווי.
בלונלי פלנט כתוב שהמקום כל כך מפורסם, שקסטרו היה פה וחתם על הקיר, וארנסט המינגווי חתם על הקיר של הבר, וככה עוד הרבה ידועני צמרת של קובה. כמובן שסביב זה התפתחה תעשיית חתימות מטורפת, וכל מי שנכנס למקום, חותם גם הוא. כן כן. גם אנחנו. תיירים ממושמעים, כבר אמרתי...

מה שכן, ביררתי במקום, ולא רק שקסטרו לא חתם על שום קיר פה, הוא גם מעולם לא ביקר במקום. לא פידל ולא ראול. עוד מיתוס שיווקי שנופץ לרסיסים.
אז אחרי ששילמנו 50 שקלים, על ארוחה של קצת אורז, שעועית ומוחיטו, שכרגיל, השאירה אותי רעב ולא מסופק, לקחנו מונית לכיכר המהפכה.

אחד הדברים היפים (וגם הלא) שכמעט כל אחד פה הוא נהג מונית. כמובן, שרובם - לא חוקיים.

הפעם רצינו מונית של אופנוע וסירה. בכזאת עוד לא יצא לנו לנסוע. אז הנה...מצאנו אחת... מגניב נורא !

שוב..כאילו חזרנו 50 שנה אחורה. רק קיוויתי שהסירה לא תתפרק לה, וחגה ישוט לו למרחבי כבישי הוואנה לבדו.


               
                                                       נו.. גם אנחנו חתמנו

אז מה יש בכיכר ?
בעבר הכיכר נקראה כיכר הרפובליקה. אחרי המהפיכה, כחלק משטיפת המוח הכללית, שונה שמה לכיכר המהפכה. כאן פידל נאם חלק מהנאומים החשובים ביותר שלו מול יותר ממליון קובנים.


                 כיכר המהפיכה


בכיכר, מונומט ענק (מדובר בבניין הכי גבוה בהבאנה, שבראשו תצפית על העיר), שבתחתיו מוזיאון של חוזה מרטי כולל פסל ענק שגובהו 17 מטרים.

הגענו ב - 16:37. על פי הספר, המקום פתוח עד 17:00.

מסתבר שהמקום פתוח עד 16:30. כרגיל...לא נתנו לנו להיכנס. ניסיתי להסביר שהגענו כמעט בזמן. שאנחנו מישראל הרחוקה. שאנחנו עוזבים את קובה, ולא נוכל לחזור לכאן. משתוקקים לראות את המוזיאון. כלום. כוסות רוח למת.

מה אכפת לכם קובנים מטומטמים ??? רק להיכנס ולראות מה יש שם ! היינו מוכנים לבזבז על זה עוד 20 יורו !!
אבל לא. יש להם חוקים, שוב דבר לא יעזור להם. לא יחשבו קצת. יפעילו שיקול דעת. כלום.
אפילו בארה"ב, מדינת החוקים והכללים הכי ישרה בעולם, כשהייתי בבניין המחט ולא הזמנתי כרטיס מראש, נתנו לי להיכנס לאחר מספר תחינות וקסם אישי שניחנתי בו. קיבינימט איתם. בטח סתם מוזיאון מעפן כמו רוב המוזאונים שלהם.

חזרנו בבושת פנים להוסטל (הפעם עם מונית מסוג אחר - קוקוטקסי), נפטרנו מהמשקל העודף מהשוק (והיה הרבה משקל עודף), מקלחת, ושוב מונית.


               
                                                          כיכר המהפיכה



               
                                                         המהפיכה בתיקונים

הפעם, בחיפוש אחר בית כנסת מקומי. יום שישי היום, נר כלשהו של חנוכה, ויש לי חיבה עמוקה לבתי כנסת בחו"ל. תמיד מקבלים מזה חוויה מעניינת.
שוב מונית. שוב, לא חוקית. הגענו לאזור הכללי שבו היה אמור להיות בית הכנסת. חיפושים קדחתניים ובסוף הגענו לבית הכנסת "עדת ישראל".
וכאן הופתעתי. אחרי שבועיים של טיול בקובה, פתאום קיבלתי מספר תובנות. כנראה שאיחרנו קצת. 5 דקות אחרי הקידוש. די מעט אנשים. סביבות 30 איש. אף ישראלי. למרות שפגשנו שלושה תיירים יהודיים מאוסטרליה. אף אחד לא יודע עברית. שקט כזה. שקט נורא. אוכלים בשקט. יש דג, אורז ושעועית. הסבר על הדג עוד יבוא... להפתעתי, אנחנו לא אטרקציה !
אף אחד לא מתעניין בנו ! פאקינג תיירים מישראל, ארץ הקודש, זבת חלב ודבש, מדברים עברית, וזה לא מעניין אף אחד. ממש מוזר לי. בדרום אמריקה היינו פשוט אטרקציה מטורפת.
מילא. אכלנו קצת. דיברנו קצת עם זוג יהודי מקומי. אף אחד לא הזמין אותנו הביתה. גם מוזר. על מצוות האושפיזין לא שמעתם ???

טוב. סיור קטן בבית הכנסת. שמתי צדקה ויצאנו.
בדרך החוצה תפס אותנו יהודי זקן. לואי שמו. רצה לעשות לנו סיור ולדבר קצת. מעולה ! בדיוק מה שרציתי.
ואז, פשוט במשך שעה הבחור הסתובב איתנו במרחבי העיר. הוא כבר בפנסיה. מקבל קצבה של 10 פזו לחודש. לא קל לחיות עם זה.
הראה לנו מקומות שהיו שם פעם בתי כנסת של ספרדים. של יהודים. חנויות ומסעדות שהיו פעם של יהודים.
הביא אותנו לקצב הכשר היחיד בעיר.
אנדרטה לזכר השואה שנבנתה שם בכמה חודשים האחרונים, אבל עדיין בנייתה לא סויימה. היזם - רפי איתם.
מלון שמיועד לכאורה ליהודים. יש בו אוכל כשר, כמה יהודים, חנות של תשמישי קדושה וכו'...
גם שם, יוזמה של רפי איתם - הוא הביא לשם אבן מירושלים ועליה חרוטה מנורה.
1000 יהודים חיים היום בקובה. 800 מתוכם בהבאנה. כל השאר, עזבו מזמן. לארץ או לארה"ב. יש לזקן 2 ילדים, שנשואים ללא יהודים. פשוט כי אין יהודים להתחתן איתם. כמה נכדים. גם הילדים היו בארוחה. כולל הלא יהודים. ולמה ?
כי יש דג בארוחה. ארוחת צדקה הרי...לא משלמים עליה...מה שאומר שהם קיבלו ארוחה, שנחשבת יוקרתית (ושאגב, הייתה בין הטעימות שהיו לי בקובה, אבל שוב - לא כי זה מאתגר מידי) בחינם ! נוצרי הסכים לאכול בבתי כנסת בשביל פאקינג דג מטוגן. כשהלכנו עם היהודי בדרך, עברנו ליד בקבוק פלסטיק קטן. הרים אותו. אסף אותו. יקבל עליו כמה אגורות. יעזור לו להעביר את החיים.... נפלא.
כשסיימנו את הסיור, שוב, הוא לא הזמין אותו לביתו.
מה שכן. ביקש צדקה. שאל אם אנחנו מוכנים לתת לו משהו. ברור שכן ! נתנו לו פנסיה חודשית.
כמה עצב שזה מילא אותי....

אבל בתכלס, מה ההבדל ? בגלל שהוא יהודי אז זה נגע לי יותר ?
הוא הרי כמו כל הקובנים. ינסו תמיד למכור משהו בשביל לקבל כמה פזו בתמורה. רק שעכשיו זה לכאורה היה אישי. רלוונטי יותר. קרוב יותר. עצוב יותר...
כיף לחיות בקובה.

טוב. אחר הסיור המעולה, המשכנו ל - CASA DE LA MUSICA. היה מאוחר אז כבר היה סגור.

גם כן קטע בקובה השטות הזאת.
יש הופעות ב - 5 אחרי הצהריים עד 8. ואז העיר מתה. מתה עד 11. ואז הכל מתחיל מחדש. מה הסיפור שלכם ??? מה זה חיי הלילה האלה ???

אז התמקדנו בלגמור את הרום שנשאר לנו עם הקולה ברחוב, כמו זוג שיכורים קובנים טיפוסיים. קובה ליברה אחרון בקובה.

בערב, עוד הופעה. הפעם קברט מוזר. וכמובן - סיגר אחרון בעיר.

בי בי הוואנה...בתכלס - ממש אהבתי אותך !


               
                                                     נפרדים. איש איש למדינתו


סיכום מדיני
ניסיתי לחשוב על הגדרה טובה למדינה הזאת. שורה אחת מסכמת. בתכלס, שאלה טובה. אחת המדינות המעניינות שהייתי בהן עד היום.
חגה אומר - מדינה מעוררת קנאה ושאט נפש כאחת.
אני חשבתי על - שיווק מעולה למוצר פחות.
בשורה התחתונה - מדינה מלאת ניגודים. הכי שנוייה במחלוקת

מה היה הקטליזור העיקרי שגרם לנו להגיע לכאן ? בתכלס, אופק הזמן ו - YNET. מה הכוונה ? התחושה שקובה, כפי שקסטרו עיצב אותה, חיה על זמן שאול. דברים הולכים ומשתנים לעבר עולם אחר, בין אם טוב יותר או פחות.

וגם אלו כמובן, שמכריזים על הסוף הקרוב :
סופו של עידן: פידל קסטרו ויתר על השלטון.
רשמית: נשיא קובה הבא - ראול קסטרו.

מה יש בה בקובה ?
מצד אחד, ממותגת ומפורסמת. טבק. סוכר. מוזיקה מוזיקה מוזיקה. כולם מכירים. כולם שמעו. יקרה נורא לתיירים. מטחנת כספים מטורפת. הכסף נוזל מהידיים.
מצד שני, רבים מהם חיים בעוני מחפיר. משוועים לקצת כסף, יחס, שמפו וסבון. כל דבר שהם יקבלו - הם יהיו מאושרים. מדהים פשוט. למדתי לא מעט. באתי עם די חוסר ידע. אבל קצת מוזאונים, אינטרנט, אנשים שדיברנו איתם, שני ספרים למדתי לא מעט. לגבי הדרך שלהם ? וואלה. לא שוכנעתי. בדוגרי, יותר טוב בארץ. הרבה יותר טוב בארץ.

לגבי המהפכה - לעניות דעתי, גורנישט. לופט גשעפט. עסקי אוויר. המטרה הייתה - ליצור שיוון. קהילה גדולה. חיים שווים לכולם. בלי שחיתות. בלי פשע. בלי כלום. לא להיות תת מדינה של ארה"ב. שבה שולטים האמריקים העשירים, ומדרדרים את שאר החברה למטה. התוצאה, כפי שהיא היום לפחות - הבדלי מעמדות גדולים הרבה יותר מבארץ האלק קפיטליסטית שלנו. הרבה יותר.
שכר ממשלתי ממוצע - 20 פסו (כמעט יורו) לחודש....
מורה מרוויח ממש מעט (להפתעתי) - 10 פסו
רופא מרוויח הרבה - 30 פסו לחודש
קובני, שיש לו חדר מיותר בבית והוא משכיר אותו לתיירים - מרוויח בהבאנה 25 פסו ללילה. ללילה אחד. מזה הוא מפריש 5 פסו לממשלה. בנטו - 20 פסו ללילה.

מה שאומר, שההפרש בין השכר הממוצע במשק הקובני, לבין סך הכל מישהו שיש לו חדר להשכרה עומד על פי 30. 30 ! כולה חדר אחד פנוי.
אפילו מנכל בנק הפועלים לא מרוויח פי 30 ממני.
אם זה לא פער חברתי, אז אני לא יודע מה כן. אז נכון, הלימודים בחינם. כלל ההשכלה הגבוהה בחינם. בקטנה. ושירותי הרפואה גם הם בחינם. בתכלס, גם בקטנה. שיעשו פוליסת ביטוח וחוק בריאות ממלכתי.

מה לנו יש ?
ביטוח לאומי, פנסיה, ביטוח מנהלים, קופות גמל, חוק בריאות ממלכתי, חוק חינוך חובה, שירותי סעד, שירותי רווחה. קצבאות ילדים, קצבאות זקנה.
אמנם אנחנו באמצעו של תהליך גלגול אחריות מדינית, והפיכה ממדינת צדק ורווחה למדינת צדקה ורווח אבל עדיין מצבנו טוב בהרבה. חינוך לאינבדואליזם, מצויינות, עבודה קשה ורווח אישי תואם, אבל גם הסתכלות על חברתית, קהילתית.

אחד מעקרונות היסוד של המדינה - עבודה עבודה ושוב - עבודה. שזה מגניב. מה זה נותן להם ?
מגדיל את ה - GDP (נו...אולי בכל זאת למדתי משהו בתואר השני הזה... אמא יכולה להיות גאה בי) ומצד שני, מקטין בצורה מטורפת את האבטלה - וכפועל יוצא את הפשיעה. הקובנים מתהדרים במשהו כמו 2% אבטלה.
בתכלס, לא מפתיע. הם עובדים בצורה הכי פחות יעילה שיש.

ראינו אזור ליציקת לבנים. אחרי שיצקו אותם, היה צריך להרים אותם למשאית.
אופציה קפיטליסטית - לצקת לבנים על משטח, בכמויות, ומלגזה תעלה אותם למשאית.
כוח אדם נדרש - 1 פועל.
אופציה קובנית - לצקת לבנים על הרצפה, ולפזר 5 קובנים סביבם שכל אחד יעלה לבנה לבנה למשאית.
נפלא. היעילות, המהירות, השאיפה לשלמות במיטבה. כמו עבודות יזומות. דרך נוספת לצמצום האבטלה - מלחמה. קסטרו לא המציא שום דבר. הוא רק מיישם את 1984 בצורה מעולה.
אז אם אין מלחמה פנימית, נתערב במלחמות חיצוניות.
זה מדהים. אשכרה נשלחו עשרות אלפי חיילים לכל מיני מלחמות קרות למיניהן באנגולה, אריתראיה וקונגו בשביל להוריד את אחוז האבטלה. אפשר גם פשוט להרוג בצורה ישירה את כל המובטלים. זה יכל היה לחסוך להם את כל הוצאות הטיסות לאפריקה ובחזרה. מדהים פשוט.

אבל שוב, החוסר באבטלה כנראה באמת מוריד את אחוז הפשיעה. הייתי בעשרות ערים בעולם. מעולם (חוץ מברמת גן כמובן) לא הרגשתי בטוח כל כך כמו בקובה. אפילו בהבאנה הגדולה. אז כנראה שלבד בלילה לא הייתי מסתובב עם המצלמה, אבל עם חגה הסתובבתי כל הזמן עם המצלמה.

קובה מאוד מתהדרת בהשכלה האיכותית שלה. אז נכון, הם נחשבים למדינה עם אחוז אנלפביות נמוך. בלונלי כתוב שמתוך 400 מליון נשים אנלפבתיות בעולם אף אחת מהן לא קובניות. ביג דיל... אז הבחורה אמנם יודעת לקרוא ולכתוב, אבל יש לה פצעים בראש כי אין לה איך לחפוף אותו. אז לאן זה מקדם אותה בחיים ?

כמה מילים על הגיינה.
לכל הקובניות יש שפם !!! סתם. לא לכולן. אבל לאחוז לא מבוטל, לא מבוטל בכלל, יש שפם. ולא מדובר במשהו בקטנה. סתם פלומה דקה וחביבה כזאת. יש כאלה עם שפם שלא היה מבייש אותי לאחר 10 ימים ללא ג'ילט ! כאילו, מה נסגר איתכן ??? לא מקבלים מהממשלה סכינים אז ככה נראים ? תחשבו על פתרונות רבאק !

עוד משהו שלא שמתי לב אליו עד שהגעתי למקסיקו זה בעצם שאין בקובה פרסומות !! אין תרבות צריכה ממילא, אין איפה לקנות אז אין מה לפרסם. אין שלטי חוצות. אין שלטים קטנים. אין סלוגנים. אין משרדי פרסום. אין ג. יפית !
יש רק סוג אחד של פרסומות שזה כמובן תעמולת השלטון הרגילה. למה המהפיכה טובה. למה צריך אותה. ציטוטים של צ'ה כאילו הוא מינימום הרמב''ם או נחמן מאומן.
אבל זהו. חוץ מזה - נאדה. אין צריכה. אין מוצרים. אין מה לקנות. אז עולם שלם, עולם הפרסום, לא קיים. ירון, פה אין לך מה לחפש עבודה...

בהיבט סוציאלי, קובה חזרה לעבוד עם תלושים. מה זה אומר ? לכל אחד מהתושבים יש הקצבה חודשים מדוייקת של כמות סוכר, אורז, סבון וכו' וכו' שהוא זכאי לקבל בחינם מהמדינה בחודש. תקופת הצנע במיטבה. כך המדינה מנסה להבטיח שלא יהיו קובנים אשר יגיעו לחרפת רעב. לכאורה, זה נראה שזה עובד. ראינו הומלסים ספורים, ורובם סתם שיכורים.

כולם ירצו למכור משהו. כולם זונות. טוב. לא כולם. אבל יש לא מעט.
נשים וגברים. נשים - ימכרו את עצמן.
גברים - ימכרו את הנחמדות שלהם.
לי אישית, זה גרם למשבר אמון לא קטן בכלל. קשה להאמין להם. הם תמיד ירצו משהו. יבקשו משהו בתמורה. הם לכאורה נחמדים, אבל אי אפשר אף פעם לדעת אם זה בגלל שהם רוצים משהו בתמורה, או כי הם באמת נחמדים. אז הבנות ימכרו סקס ויבקשו על זה המון. הגברים, יהיו נחמדים, יתנו לשתות מהרום שלהם, ואז פתאום יבקשו שיקנו להם בירה, תפוזים או כל דבר שעולה על דעתם.

נראה לי שפגשנו אולי בקושי קובני אחד (אלכס) שנתן לנו לשתות מהכוס שלו ולא ביקש כלום בתמורה. באמת שכלום (או לפחות ככה האמנתי...) כולם פה אנשי עסקים. כל אחד ימצא משהו לסחור בו. ריבה ביתית, אגוזי קוקוס, מסרקים, שוקולד, בוטנים שהוא קולה בעצמו. כל דבר שרק אפשר לסחור בו.

כמו שקובני חביב אמר לי, "הקובנים לא אינטליגנטיים אבל הם חכמים". ובתכלס, אני נוטה להסכים. איכשהו - הם מסתדרים.

לא ממש ברור לי איך הייתי מגדיר את העם הקובני. נחשל או לא ? עני או לא ? מצד אחד להרבה פה אין שמפו לחפוף את השיער. אבל מצד שני, היחס בין כמות הרופאים לכמות התושבים הינו השני הגבוה בעולם. אז מה זאת הניגודיות הזאת ?
קראתי איפשהו שהרבה קובנים טוענים שהמהפכה באמת צימצמה את הפערים בחברה. איך היא עשתה את זה ? פשוט הפכה את כולם לעניים. פשוט את כולם. כל זה נכון כמובן לעד לפני 20 שנה. התחילו להכניס תיירות. נכנס מטבע זר למדינה. והתחילה תעופת המתעשרים החדשים. שיוויון ? לא נראה לי.

נראה כאילו כל המחירים במדינה די מתואמים על ידי הממשלה. אין סיבה לעשות סקרי שוק בין החנויות השונות (אפשר לחשוב כמה חנויות יש). הכל מתואם. מחירי הרום. המזכרות. אין הנחות. הכל קבוע מראש. האח הגדול ולא מדובר על ערוץ שתיים.

במדינה הזאת אין תשתית תיירות, אין מכבסות, אין אינטרנט, אין סופרמרקטים, אין דיאורדורנט!! אין כלום!! מצד אחד - זה מעצבן טילים !!! נורא קשה לחיות כאן. לטייל כאן. להנות כאן ! כאילו ראבק ! כמה פעמים אפשר לעשות כביסה ביד ? וזה תמיד יוצא לא נקי. תמיד !
מצד שני זה כל הקסם. דווקא זה. דווקא חוסר הקידמה. דווקא הקיפאון. אם זה היה אחרת, לא באמת הייתה סיבה להגיע לקובה. אז מה אני מתלונן מה ?

בשורה התחתונה.
הנאה, לא מעט למידה. פחות נופים. יותר אנשים. תרבות. היסטוריה. מוזיקה. סיגרים. רום. מוחיטו. דקירי. סלסה. וואלה. יש לי לא מעט חומר למחשבה. הכי מעוררת עניין שיש. לטוב ולרע.
מה שכן - טוב שנסענו עכשיו. אולי אפילו חבל שלא נסענו לפני 5 שנים. קובה נעלמת. הקסם הולך ונעלם. נכחד. בעוד שנה היא כבר תהיה אחרת. ובעוד חמש שנים ? שונה לחלוטין. ובעוד 10 ? היא בטח תהיה עוד מושבה אמריקאית טיפוסית. אי אפשר להילחם בקידמה. בסופו של דבר הקידמה תמיד תנצח. אפילו את קסטרו.

עוד משהו שדי מסכם את כל מה שחשבתי, אמרתי וטענתי לעיל (ומסתבר שיש לא מעט. אפילו הרבה ) דווקא מצאתי באחד מאתרי הטיולים שמדברים על קובה. בדוגרי, אני מסכים עם רוב הנאמר :

''כל קסמה של קובה נעוץ בהיסטוריה שלה ובמהפכה החברתית - פוליטית שהיא עברה לפני 60 שנה. הקוקטייל המיוחד של מדינת משטרה קומוניסטית בעלת אוכלוסיה משכילה וסופר-ידידותית (OK... עם זה אני ממש לא מסכים) בשילוב התרבות הלטינית והשמש הטרופית - נותן לקובה את הייחוד שלה, ובעצם את מהות הטיול בה. מבחינת הטבע - יש יותר יפה בהרבה מקומות אחרים באזור, ריקודים - כמעט ונעלמו לחלוטין מרחובותיה העצובים של הוואנה והשהות - יקרה בכל קנה מידה.

ובכל זאת, מה המתכון ליהנות בקובה ? - להתחבר אל האנשים, לשוחח איתם בכל מקום, להשכיר רכב ולקחת אנשים טרמפים, לקרוא על המהפיכה ולתור אחרי אתריה (סנטה קלרה, הוואנה - מוזיאון המהפיכה ועוד). באופן הזה תמצו את מה שקובה מציעה ומקומות אחרים לא! נכון, ישנם גם חופים, ויש את טרינידד ואת ויניאלס - אבל זה רק חלק מקובה, ודווקא החלק שאינו מייחד אותה, ואולי החלק הפחות מוצלח בה, בהתחשב בתשתית התיירותית המסורבלת והיקרה.

אלה מכם המעוניינים למצות את קובה האמיתית ולא להרגיש שהם מבזבזים 60 יורו ליום לשווא, מוזמנים לקחת את ההמלצה הנ''ל ביום. אלה מכם שהיסטוריה אינה מעניינת אותם, מהפכות סוציאליסטיות אינן מרתקות אותן, אינם מדברים מילה בספרדית וחיי הקובנים אינם מסקרנים אותם, בכל הכנות - הייתי מציע להם לנסוע לפורטו ריקו או לרפובליקה הדומיניקנית.''

ואכן - כל מילה חקוקה בסלע. המדינה הכי שנוייה במחלוקת שביקרתי בה. שמח שביקרתי בה - כן. מאוד. ארצה לחזור לכאן מתישהו ? לא. ממש לא.

ליומן המסע של שמעון בניסטי לחצו כאן

דרגו את הכתבה
ציון סופי: 4.3/5 מספר מדרגים: 3

תגובות (2)

מוחיטו וסיגר yorkto 16.07.12
איזה כיף בקובה יאללה כל היום סיגרים ומוחיטו אין אין על קובה!!!!
שמע טופזיו 18.05.11
אני אישית הייתי שבוע סך הכל בקובה, והיה לי נוראקשה. המועקה שהחשתי שם הייתה כבדה נורא. לא היה לי כיף. לא נהניתי. לא אהבתי. התרבות דוחה, האנשים קרים, השירות מזעזע והאוכל לא אכיל.

אני מאוד מקווה שקובה תשתנה עוד כמה שנים, כי עצוב! עצוב שאנשים לא יכולים לצאת מהמרחב שלהם, שהממשלה קובעת את המשכורת שלהם, שאת התלותיות שלהם הם מפילים על בעלי החיים והורגים אותם.

ראיתי. ראיתי את השנאה כלפי בעלי החיים, בחיי לא ראיתי בעלי חיים כל כך רזים כמו שראיתי שם. בחיים לא ראיתי כל כך הרבה בטלה כמו שראיתי שם. האנשים בטלנים, לא עובדים, ברחובות מבוקר עד ליל, וכמו שהזכרת- אם הם כבר עובדים אז כולם הם "טקסי".

בכל מקרה, באמת שכל אחד רואה את הטיול האחרת.
בעיני אם להגדיר את קובה- קובה שונה. מאוד.

קבלו הצעות לכרטיס טיסה