עיר האלוהים - גירסת הריאלטי

 22/5/11
                               כתב: גיא הוכמן       

                       "עיר האלוהים" - גירסת הריאלטי                     

ככה זה מתחיל. אנחנו חמישה חברים בדרך לפאבלה בריו דה ז'נירו , ברזיל.  מה זה ? פאבלה זה מעין "גטו" שהוקם ע"י הממשלה הברזילאית לפני המון שנים על מנת לרכז את כל האוכלוסייה החלשה במקומות נקודתיים.(ירוחם, ערד, נתיבות ושאר ריכוזים - מה חשבתן שבאמת בן גוריון הגה את הרעיון?).
בכל אופן רק בריו דה ז'נרו ישנן למעלה מ -800 פאבלות והנה אנחנו בדרכנו לאחת מהן. מונית צהובה ו"ניו יורקית" לוקחת אותנו היישר לתוך הלוע של הר הגעש הזה שמתפרץ הרבה יותר תדיר מהויאריקה שבפוקון, היישר לגוב האריות, למקום שכולם מתחמקים ממנו, נמנעים מלהגיע לאזור ואנחנו, חמישה ישראלים צנומים ולבנבנים אוזרים אומץ והולכים לשחק עם החיים בברזיל.  יורדים בפאתי הפאבלה .תחושות לחץ מלוות את חמשתנו או שאולי זה פחד ? לא משנה. אנו מתיישבים בבר מקומי על מנת ליצור תחושת התערבבות עם המקומיים. דבר די קשה מאחר וכולם שחומי עור, כלומר "ניגרים" , יעני שחורים ונחמדים. די לגזענות... לאחר כמעט שעה בה אנו שותים בירה, בוהים אחד בשני, כמעט ולא מדברים ומנסים להימנע מיצירת קשר עין עם העוברים ושבים מגיעה השעה אחת בלילה, השעה בה הכל מתחיל, עד עכשיו היה רגוע, היה נחמד, הזכיר במעט את סביון אפילו אבל בשעה אחת הבוסים מתעוררים והפאבלה מקבלת את יריית הפתיחה לליל שישי קלאסי.

ברגעים אלו אנחנו מעלים מהלך ונכנסים לרחוב הראשי בתור התיירים היחידים בפאבלה, לבנים ונוצצים מתמיד, דבר הגורר מבטים חשודים מסוחרי הסמים הנמצאים באמצע משמרת הלילה שלהם. הפאבלה מתחילה להתמלא ואני מתחיל להשתין במכנס. משני הצדדים סוגרים עליי בניינים נמוכים וצפופים שכנראה לא תוכננו ע"י אקירוב או גינדי ומן הסתם גם לא צוידו באישורים מעייריה כלשהי כדי לבנות את הקומות המאולתרות ואת המרפסות האריסטוקרטיות בעלות הצבעים החדים. בין מרפסות אלה ובין כל עמוד פנוי לירייה עוברים חוטי חשמל מפוצלים אשר מספקים חשמל גנוב לכל אזרח שומר חוק בפאבלה. באוויר נישאים ריחות בלתי פוסקים של מריחואנה שזה רק אחד מן הסממנים המעידים על סצנת הסמים החיה בשכונה בנוסף לבאסטות סמים הנמצאות בכל פינה ובראשם עומדים ילדים בני 17 אולי שמציעים קוקאין לכל החפץ בכך. הסמים פשוט בכל מקום. בפאבלה זה הכסף. אין שטרות, אין מטבעות. רק סמים. מאחורי אני קולט ילדים בני 12 מגלגלים ירוק או חום או משהו אחר שיקח אותם אל מקום אחר. אולי יותר טוב. על הבאסטה ממולי עומדת בגבה אליי ילדה,ילדונת שלפי מבנה גופה ניתן לזהות את הרעב המטריד אותה וכאשר היא מסתובבת נחפשת לפניי בטן עגלגלה המעידה על עובר בשלבי התפתחות שכנראה יוולד למציאות מרה. עיני מתקשות להאמין למראות העצובים, צעקות מכל עבר, כל בחור צעיר רוצה לעשן יותר , להסניף יותר, להיות הגבר של הפאבלה.

                  פאבלה רוסינה בריו דה ז’נירו, ברזיל
                                                          פאבלה רוסינה בריו דה ז'נירו(צילום: איתי דביר)

מוזיקה ברזילאית חזקה נשמעת ברקע לתמונות המצערות שממולי, לתרבות הזרה שאני זוכה להיחשף אליה ולהודות לאל שאני לא חבר בה. המוזיקה האופטימית והשמחה מתחזקת בעודנו ממשיכים לצעוד במעלי הרחוב ההולך ונהיה צפוף, רמקולי ענק קשורים במנעולים גדולים עוד יותר עומדים דום בשני צידי הרחוב כל כמה מטרים וגורמים לתנועות יפות ומוקצנות מצד החוגגים שנראים להפתעתי מאושרים לגמרי. בלי דאגות.
 הסצנה הבאה שאני נכנס אליה לא לקוחה מהסרט המפורסם " עיר האלוהים " אלא היא המציאות. אלה החיים. בזמן שצעדים זהירים נעשים מצידי על מנת לא לעשות טעות שיכולה לעלות לי בחיי והעיניים לא מרשות לעצמן לפספס כלום, אני מבחין פתאום ב"סיירת הפאבלה", כך אני קורא להם -  עשרות ילדים, אולי בגיל תיכון למרות שהשכלה קשה לי להאמין שניתן לרכוש כאן , מניפים קנים של רובי סער בהפגנה מוחלטת. ראשון צועד הבוס. בחור בן 23 לערך מצויד בשני קילו גורמט מוזהב המאיים לחתוך את צווארו ובידו הימנית נשק חדיש ומשופצר יותר מכל ותיק במסייעת של גולני. מאחוריו צועדים החיילים בתחפושת דומה. מדי פעם הם זורקים חיוך אך רוב הזמן משתדלים לשמור על פאסון. הם המלכים כאן.

            פאבלה בריו דה ז’נירו, ברזיל
                                                                   פאבלה בריו דה ז'נירו, ברזיל(צילום: פדרו נרס)


 לצערם, כאשר ה"סיירת" עוברת אף אחד לא עומד דום לכבודם או נותן להם זכות קדימה מכיוון שזה הנוף בפאבלה והתושבים רגילים לכך. לצערם...
אני עומד כאן, משתלב , משתדל לא למשוך עיניים טועות וסופג הכל בידיעה שזה מחזה של פעם בחיים. מדהים כמה כל דבר הופך להיות שגרתי כאשר אני קולט את עצמי, נחלאווי ילד כאפות מרמת גן, עובר בין ילדים ובחורים בעלי נשקים מאיימים ומלאי וואסח ,עובר ולא מניד עפעף, מכבד ועם זאת מרגיש ביטחון. לפני שאני צובר יותר מדי ביטחון ומוצא את עצמי נאנס ע"י כמה גנגסטרים דילגתי לכיוון היציאה, על פניה משימה לא קשה אבל כאשר על רחוב בגודל רחוב פלורנטין עומדים/רוקדים/שודדים למעלה מ -3000 אנשי פאבלות זוהי בהחלט משימה מאתגרת. בסוף הצלחנו לצאת, לעלות על מונית ולהגיד יפה שלום לחוויה המדהימה והחד פעמית הזאת בברזיל וכל התהליך הזה קורה כאשר אני בריא ושלם מבלי שריטה אחת על גופי הישראלי.

[הכתבה אינה המלצה לטיול, עקרונית להכנס לפאבלה רצוי רק עם מדריך שמכיר, פרטים בריו דה ז'נירו, ברזיל]
 

דרגו את הכתבה
ציון סופי: 4.3/5 מספר מדרגים: 7

תגובות (1)

אכן חוויה עידו 29.05.11
אבל אולי באמת רצוי להכנס לשם עם ברונו או פדרו שזה המדריכים שמוכרים לישראלים. הם מכניסים לפאבלה ויש להם שם קשרים אז ככה שזה לא טיול מתיור מסריח אלא יותר מקומי שלוקח אתכם ושומר עליכם.

קבלו הצעות לכרטיס טיסה