מחלת גבהים

22/7/15

כתב: צוות גרינגו

לאור מותו של המטייל אביב ברומברג ז"ל החלטנו להעלות כאן כתבה על מחלת גבהים ולחדד את הסיכונים והאזהרות לגבי וגם מה עושים במצב כזה.
אביב נהרג השבוע לאחר שהתמוטט ביום האחרון של טרק הוואי וואש, אליו יוצאים מהעיר ווארז בפרו זאת לאחר שככל הנראה לקה במחלת גבהים חמורה.

מהי מחלת גבהים?
מדובר במחלה אשר מתרחשת כאשר גוף האדם נכנס לתנאים של חוסר חמצן עקב עלייה מהירה לא מתונה בגובה של 2500 מטר ומעלה.

איפה זה עלול לקרות?
הטיול בדרום אמריקה כולל בתוכו הכל החל מחופי ים מדהימים ועד להרים מושלגים, כל אזור והסכנות שלו, הבעיות של מטיילים עם מחלת הגבהים נגרמות לרוב בטרקים להרים גבוהים של שרשרת הרי האנדים אשר נמתחת מדרום ארגנטינה וצ'ילה ממשיכה צפונה דרך בוליביה, פרו ואקדוור עד למרכז קולומביה.
הדגש הוא בעיקר על האזור של פרו בוליביה, שם האנדים ב"שיאם" מתפרשים על השטח הרחב ביותר בשרשרת ויוצרים רמות גבוהות כמו האלטיפלנו שזה אזור עצום שמשתרע מצפון ארגנטינה דרך מערב בוליביה ועד למזרח פרו, אזור זה גבוה כולו משמעותית מעל פני הים כך שגם ביקור רגיל בעיר(לא טרק) כמו לה פאז למשל אשר בגובה של כ3700 מ' יכול לגרום לבעיות נשימה, כאבי ראש וקושי במאמץ. לוקח הרבה זמן להתרגל. לכן באופן כללי ממליצים לא לנחות ישר בלה פאז אלא להגיע דרך היבשה כך הגוף אט אט יעלה את הגובה בהדרגה.

    
                  מטיילים ישראלים על פסגת הר בבוליביה [צילום: יהונתן שפנדורף]

כמובן שמחלת הגובה מגיעה למצבים קיצוניים כאשר המטיילים יוצאים לטרק ומתחילים לעלות מעל גובה של 2500 מטר ועושים זאת במהירות לחץ האוויר יורד ואיתו גם כמות החמצן. מטיילים רבים עולים בטרקים לגובה של מעל ל5000 מטר, יש מטרקים שאוהבים את הטיפוס לפסגות המושלגות ואף מגיעים לגבהים של מעל ל6000 מטר. לדוגמא בבוליביה ההר סאחאמה מתנשא לגובה של כ-6500 מ' והוא הגבוה במדינה ויש מטיילים ישראלים לא מעטים שהגיעו לפסגתו.

תסמיני המחלה
מחלת גבהים יכולה להופיע בהמון רמות מהקל לקשה, לא תמיד קל לזהות מאחר והתסימנים הראשוניים הם שכיחים כמו כאבי ראש, שעלולים להיות מלווים בבחילות, סחרחורות והקאות, חוסר תאבון וחוסר שינה. הימשכות של מצב זה לאורך זמן עלול גם להתדרדר למצב של תשישות וערפול חושים, קשיי נשימה קשים ובמקרים מאד קיצוניים אף לגרום לבצקות במוח ובריאות(מצב קיצוני וחמור מאד) ולדום נשימה.

    
                           טרק האזאנגטה, פרו [צילום: אורעד רוקח]

איך למזער את הסיכון
הגוף צריך להתרגל לגובה ורמת החמצן ונמצא במצב של התאקלמות לגובה החדש בו נמצא. אז ראשית חשוב להגיע לגובה בשלבים, כלומר בהדרגה, לאט לאט ולא להגיע למצב שעולים בטרק מעל ל600 מטר ביום כי אז אין זמן לגוף להתרגל.
רצוי להשאר בגובה אליו הגעתם יום או יותר אך בהרבה מקרים מטיילים לא מיישמים זאת כי הם בטרק ורוצים להתקדם. אם זאת עדין לא מרגישים טוב רצוי תמיד להפסיק לעלות בגובה ולראות איך הגוף מגיב, לשתות גם שלא צמאים ואם יש החמרה אז כמובן להתחיל לרדת בגובה(רצוי 500 מטר לפחות בשביל להרגיש שיפור).
בשלב ראשון ניתן לקחת אקמול נגד כאב הראש, אם הכדור לא עובד ומרגישים באמת שצריך את הכדור נגד מחלת הגבהים אז כאופציה אחרונה לוקחים.
לרוב הכדור הוא דיאמוקס Diamox , חובה כמובן להתייעץ עם רופא לפני ולקבל את ההוראות המדוייקות של מינון נכון והסבר על תופעות הלוואי שיש לכדור כי לרוב יש לו תופעות.
אם המצב חמור מכך הזמינו חילוץ!

 
                                          טרק הוואי וואש, פרו [צילום: חיים בן חיים]

לסיכום
אין להקל ראש במחלת הגבהים יש להיות קשובים לגופכם ולא רק לקצב של הקבוצה בטרק.
אך מצד שני אין צורך להיות בפאניקה ולהלחץ - בגובה ההשפעה על הגוף מורגשת אצל מטיילים רבים וכמעט אין כמעט מטייל שלא עולה במדרגות בלה
פאז או קוסקו, מתנשף ומקלל את קושי הנשימה בגלל הגובה.

אין לראות בכתבה זאת ייעוץ רפואי והיא אינה מחליפה ייעוץ רפואי מרופא מוסמך.

דרגו את הכתבה
ציון סופי: 5/5 מספר מדרגים: 2

תגובות

קבלו הצעות לכרטיס טיסה