ידע בריאותי חשוב - מחלת הלשמניה

23/10/09
כתב וצילם: גלעד דיבון  
                                                                           
                     
     
מחלת הלשמניה - מידע חשוב למטיילים

אז לי קוראים גלעד אני בן 23 אחרי צבא ואחרי 10 חודשים מדהימים של טיול בדרום אמריקה...
תרשו לי להתחיל מהסוף
את הכתבה הזאת אני כותב בחדר אשפוז יום בבית החולים שיבא תל השומר לאחר שבוע של אשפוז

י יום בהם קיבלתי טיפול תרופתי באינפוזיה למחלת הלשמניה.
קיימים שני סוגי טיפול למחלה שהמתקדם והחדש מבניהם לצערי לא מוכר בצורה מלאה ע"י קופת החולים שלי,מה שאומר שמשפחתי נאלצה לממן את התרופה הלא זולה בכלל הזאת(סביבות ה20 אלף שקל) הטיפול הוא פשוט יחסית (כמה שאפשר לקרוא ללקום ב6 בבוקר למשך שבוע ולחכות 4 שעות עד שתיגמר האינפוזיה פשוט) ואחוזי ההצלחה שלו גבוהים מאוד.

הכל התחיל בגונגלים בבוליביה, הג’ונגלים נמצאים בצפון המדינה והיציאה אליהם מתבצעת מהעיירה רורה נבקה. יחד עם שני חברים החלטתי לוותר על  חווית הג’ונגלים התיירותית יותר שנקראת פאמפאס (3 ימים במסלול קבוע,הרבה חיות מאולפות כמו תנין שאוכל לחם ומלא ישראלים שבאו לראות חיות בלי להתאמץ. קהל יעד - מזוודיונרים, מוצ’ילרים ומוצ’יקלאברים קיצר כולם) והחלטנו לצאת לג’ונגלים התיירותיים גם הם אך פחות(כמה ימים שרוצים,באיזה מסלול שרוצים יותר פונה למוצ’ילרים שבנינו) בחרנו לצאת ל-10 ימים ואני יכול להגיד שהחוויה מדהימה פרט לדבר קטן אך משמעותי- עקיצות!

מי שלא היה שם לא באמת יכול להבין אבל אין רגע במהלך ה-10 ימים האלה שלא נעקצים ומתגרדים ולא יעזרו כל הרשתות וחומרי ההדברה, תאמינו לי ניסינו הכל וכלום לא עובד. העקיצות המציקות הן של זבוב החול שהעקיצות שלו אינן נראות כמו עקיצות רגילות של יתוש אלה כנקודות דם קטנות, לאחר 10 ימים הגוף כולו מלא בנקודות כאלה. אומנם זו חוויה לא נעימה והגירודים ממשיכים כמה ימים אחרי היציאה מהג’ונגלים והצלקות לא עוברות מהר בכלל, אך זו עדיין חוויה שאפשר ושווה לסבול אותה ע"מ להנות מחווית הג’ונגלים. העקיצות יצרו אצלנו תגובה אלרגית וכפות הרגלים שלנו התנפחו,לאחר ביקור קצר אצל רופא בלה פאז  בו קיבלנו משחה וכדורים, הרגליים חזרו לגודל הטבעי ואנחנו המשכנו את הטיול שמחים ומאושרים וחשבנו שהכל מאחורינו.
אז זהו, שמאחוריהם כן, מאחורי ממש לא...

                          

הטיול נמשך במתכונת הרגילה(שאני אומר רגילה אני מתכוון בדיוק לפי הגל כמו כל הישראלים) שלו עד לרפטינג בקוסקו. למי שלא מכיר רק נספר שהרפטינג בקוסקו הוא אחד האטרקציות היותר פופולריות בקרב הישראלים שבדרך כלל יוצאים ל-3 ימים ובצדק כי זו אכן חוויה מדהימה.

                          

גם ברפטינג יש מכה רצינית של זבובי חול וגם שם מרבית האנשים חוזרים מלאי עקיצות אך מאושרים. כמובן שהעקיצות לא פסחו עלי אך מכיוון שהדבר לא היה חדש לי אחרי הג’ונגלים בבוליביה לא התרגשתי יותר מדי מכמות העקיצות שכיסו אותי ומהרצון העז להתגרד כל רגע. חיכיתי שהעקיצות יעלמו והן אכן נעלמו חוץ מעקיצה אחת  ברגל ימין שנראתה חריגה קצת.לצערי אין לי תמונות מהשלב הזה אז נתאר רק את העקיצה כדומה לעקיצת יתוש רגילה עם מעגלים של עור יבש מסביב. כמובן שהדבר לא נראה לי חריג ובסה"כ חשבתי שזאת תוצאה של התקפי גירוד שהיו לי.

                       
                                                          העקיצות סנד פלי(וזה רק מהיומיים הראשונים)

העקיצה המשיכה להתייבש ולבסוף נפתחה (לא חשדתי) החור שנוצר ברגל המשיך לגדול אך עדיין לא חשדתי במשהו מכיוון שזה היה נראה כמו פצע רגיל שמתקשה להיסגר בגלל שהוא נפגע כל פעם מחדש(מהבריכה במנקורה,


              הפצע בניו יורק,לאחר ירידת רוב הגלד

מהגלשן במונטניטה או מכל פעילות אחרת שבה איכשהו הצלחתי לפגוע בפצע) הפצע המשיך לגדול עד שהגיע לגדול מסיום, מה שנראה יותר כמו מכתש באמצע הרגל(פה חשדתי) והלכתי לרופא מקומי במונטניטה שתגובתו הייתה-קח משחה אנטיביוטית ועזוב אותי בחייך.
עם החיזוק של הרופא שהדבר הזה על הרגל הוא סתם פצע רגיל המשכתי להסתובב עם הדבר הזה על הרגל למשך כמעט חודשיים. 


את הטיול סיימתי בניו יורק ובהמלצה של דודתי שגרה שם הלכתי להיבדק אצל רופא מקומי (בשלב הזה הפצע כבר נראה כמו בתמונה ונוסף לו פצע משני ומוגלתי) הרופא הפנה אותי לשורה של רופאים אחרים והתחיל רצף של בדיקות שנועדו לקבוע מה יש לי. רופא המחלות הזהומיות שפגשתי התחיל לשים אותי על 3 סוגי אנטיביוטיקה וביצע בדיקה ביופסית לפצע למרות שכבר מההתחלה הרופא חשד שמדובר בלשמניה הוא לא הצליח להוכיח את זה בבדיקות.
המחלה לא כל כך נפוצה שם וכל רופא שראה אותי מאוד התלהב מהפצע ואמר שלא ראה את המחלה הזאת חוץ מבספרי הלימוד (מסתבר שמי שנתקל שם יותר במחלה הם הרופאים הצבאיים שמקבלים את החיילים שחוזרים מעיראק שלוקים בלשמניה מהסוג שקיים גם בארץ) את ניו יורק עזבתי בלי הוכחה ממשית ללשמניה ומבלי שהתחלתי טיפול ספציפי נגד המחלה. במקביל בארץ אמא שלי קבעה לי תור אצל פרופ’ אלי שוורץ שהוא מומחה ידוע למחלות זיהומיות ומחבר הספר "נוסע סמוי" שבו יש פרק העוסק במחלה ובסיפור דומה על הידבקות בגונגלים בבוליביה .פרופ שוורץ הבחין מייד שמדובר בלשמניה והתחיל לאחר בדיקות את הטיפול אותו אני מסיים עכשיו.

אז מה בעצם היה לי? 
ההגדרה הרפואית של המחלה היא לשמניה ברזילאית או כמו שאני קראתי לה עד לארה"ב -"הפצע המגעיל הזה שיש לי על הרגל" אל תרגישו רע אם אתם לא מכירים את השם,גם אני לא הכרתי אותו לפני. המחלה מועברת ע"י זבוב חול כמו שכבר ניחשתם ויש לה משך דגירה של בערך חודש, מה שאומר שאת העקיצה שהעבירה לי את המחלה קיבלתי דווקא בבוליביה ולא ברפטינג בפרו כמו שחשבתי. המחלה היא מחלה זיהומית פיטרייתית והיא קרובת משפחה של שושנת יריחו שיותר מוכרת בארץ. 

         
  

זה הפצע אחרי שירד לו הגלד ולאחר סיום הטיפול התרופתי


זה המצב עכשיו,חודש אחרי הטיפול התרופתי,אומנם לכם זה לא נראה שיפור ותאכלס גם לי לא,אבל זה מכיוון שהריפוי של הפצע נעשה מבפנים החוצה מה שאומר שהשכבה הבולטת זו שכבה חדשה של רקמה שתגליד ותירפא(אמור לקרות בחודש הקרוב)

אז למה כתבתי את כל זה?
א. מודעות- במהלך ההכנות לטיול לא הוזהרתי מפני המחלה, לא תודרכתי עליה במהלך החיסונים( עשיתי את החיסונים במרפאת המטיילים בבית חולים מאיר ופרופ שוורץ טוען שההרצאות בתל השומר בהן לא השתתפתי כן נוגעות במחלה) לפני הכניסה לג’ונגלים אף אחד לא הסביר כי קיימת אפשרות להתקל במחלה ובכלל לא היה נראה שקיימת מודעות לאפשרות לקבל בדרום אמריקה מחלה חוץ ממלריה(טיפול מונע בכדורים,שלא יצא לי לקחת), סלמונלה(שאין מה לעשות איכשהו כל מי שנבדק אצל רופא בקוסקו מאובחן כחולה במחלה) או מחלות אחרות להן מקבלים חיסון.
חוסר המודעות גרם לי להזנחה רצינית ולהתעלמות מהבעיה.אני מקווה שהכתבה תחשוף את כל המטיילים למחלה ותעזור להם לאבחן אותה ולטפל בה בצורה מהירה ,חשוב לציין שאומנם העיקוב בטיפול לא יצר אצלי נזק חמור אך קיימים מיקרים בהם הנגיף נודד לפנים ובעיקר לאזור האף ויכול לגרום לפצעים חמורים ואף לנשירה של האף. אז אם יש לכם איזה עקיצה לא ברורה לכו לרופא מומחה ולא לאיזה רופא מקומי שלא מבין הרבה.
ב. ביטוח- נושא מאוד כואב, כפי שציינתי התרופה מאוד יקרה ולא מכוסה ע"י קופת החולים שלי, ביטוח המטיילים מוכן לחסות רק עלות חלקית מאוד מהתרופה וגם זה לאחר מאבק. לי הדבר לא היה ברור ומטבע הדברים מה שהתעניינתי בו בביטוח הן יותר כיסוי החילוץ וביטוח האקסטרים. בדיעבעד מסתבר שאם הייתי נשאר בחו"ל ביטוח הטיולים היה מכסה לי את עלות התרופה. אומנם השיקול הכלכלי לא אמור להנחות אתכם מול השיקול הבריאותי אך אני ממליץ לפני ביצוע צעדים כמו חזרה מידית לארץ עם גילוי המחלה יש לבדוק מה כיסוי הביטוח.למרות שאם רוצים להיות בטוחים תחזרו לארץ תטופלו שם ואז תתפנו להתעסק עם הביטוח. יש לציין שעל הטיפולים בארה"ב אני כנראה אקבל החזר מלא (אל תשכחו לשמור קבלות).
ג. ממש לא באתי להפחיד- אני ממש לא רוצה שאנשים לא יכנסו לג’ונגלים בגלל המחלה או ישנו תוכניות בגללה, חשוב לציין שהטיפול הקיים הרבה יותר יעיל מהטיפול הישן שבזמנו לא הומלץ להיכנס לאיזורים הנגועים בלשמניה.זה הטיול שלכם,תעופו עליו ותעשו מה שאתם רוצים רק תהיו מודעים לסכנות, גם בדיעבעד הייתי נכנס לג’ונגלים ולא מוותר על החוויה.

אז אנשים יקרים תהנו מהטיול זאת ללא ספק תקופה מדהימה ותשתדלו לחזור לארץ בשלום!

דרגו את הכתבה
ציון סופי: 4.8/5 מספר מדרגים: 27

תגובות (18)

מזדהה לחלוטין - גם לי קרה eviatar106 27.09.12
ראשית, לצערי ראיתי את הכתבה באיחור קל ( רק לאחר שאובחנתי והייתי אצל פרופסור שוורץ ).
שנית, לעדכון קטן, נכון להיום כל התרופות ממומנות על ידי קופות החולים השונות ( או לפחות מכבי ),
ורפואה שלמה :)
- סיון22 21.06.12
ורק עכשיו אני רואה שהכתבה נכתבה מזמן.. טוב, בכל זאת :)
וואו, אני חסרת מילים! סיון22 21.06.12
מאחר וביקרתי בכל מקום שאתה ביקרת בו (זה הגל, טיפוסי..) הייתי די בשוק (אמנם בוליביה והכל, אבל בכל זאת) - לגלות על המחלה. כך או כך, כל הכבוד על היוזמה- לכתוב ולהזהיר. וכמובן - תרגיש טוב :)
אני שמח לראות שהכתבה עוד עוזרת לאנשים gilad4 06.03.12
הפתיע אותי לראות שלמרות שעברו כמה שנים אנשים עדיין יוצרים איתי קשר על הכתבה..שמח שיכלתי לעזור

מי שנתקל בבעיה ולא יודע מה לעשות מוזמן לחפש אותי בפייסבוק
gilad divon
לשמניה maggibar 07.01.11
לגלעד
כתבה יפה ! אשמח להתעדכן - מה שלום הרגל שלך ? והאם הטיפול הועיל ?
מגי
אחלה כתבה! nambata 26.11.09
קודם כל מוזר לראות שהפצע הפך להיות דבר כזה.. אחרי שראיתי אותך עם זה בקאלי והיית נראה בסדר גמור.. שמייח לשמוע שהכל בסדר איתך... ועכשיו כל השטות הזאת עברה..

משהו קטן שקצת הפריע לי באוזן... בתור אחד שהיה גר ברורה נבקה ומכיר את המקום טיפה יותר טוב...

בתקופה שאתה (וגם אני בפעם הראשונה) הייתה ברורנבקה היה חשש ממחלת הדנגיה... זה לא אותו דבר.. אבל אני יכול להגיד לך שהיה מודעות ואפילו בסוכנויות אחדות כיוונו לאזורים אחרים בג´ונגל בעקבות הסכנה.

לגבי הסבר על לשמניה או בספרדתית lesmaniasis
יש חברות שכן מודיעות על הדבר הזה.. אבל שוב זה משהו שלא בדיוק ניתן לשליטה ולכן אין שום הכנות שניתן לעשות במטרה להמנע מזה.. אבל אני יכול להגיד לך שאותי עדכנו בכל הסכנות לפני הכניסה לאטרקציה.

מצד שני.. ברורה נבקה הרופא מעולם לא נתקל בזה וטען שהסיכויים הם קלושים עד לא מציאותיים (ולכן אין לו ציוד לטפל בזה.)


שורה תחתונה... אני שמייח לשמוע שהכל בסדר איתך..
וטוב שהגברת מודעות של מטיילים שבדרך!
יפה מצידך וד"ש לשוורץ! ענר 05.11.09
קראתי את הספר נוסע סמוי והוא מומלץ לכל מי שנוסע שאנשים יהיו מודעים לאיזה חרא יש שאנחנו לא יודעים.. יש לך מזל שאתה נמצא במדינה מערבית, לבוליביאנים שיש את זה ואין להם אמצעים וכסף אין תרופה וזה מתפשט להם עד לפנים והם נראים כמו מוטציות.. גם אני הייתי בג´ונגלים שם ואני חטפתי שם טפילי מעיים, זה היה לפני שנה ועד היום לא הבראתי, אני כבר שנה בבית אוכל את החרא של עצמי, חלש מאוד, מטושטש ויש לי בעיות בבטן.. אלי שוורץ אומר שזה יעבור בסוף, זה עניין של זמן, אני כבר לא יודע אם להאמין לו, אני גם חושב שהחוויה של הג´ונגלים היא אדירה, הכי אדירה בדרום אמריקה, כתבתי על זה פה באחת הכתבות, "דרום אמריקה, הטיול והמחלה" אבל החוויה הזאת דפקה לי את החיים, החיים שלי נעצרו בגיל 22, בדיעבד לא הייתי נכנס לג´ונגלים אבל הייתי ממליץ בחום להיכנס לשם למרות הכל.
תודה על התגובה michiharel 28.10.09
ועל הכתבה בכלל, צריכה להיות מודעות לדברים האלה...
תרגיש טוב והחלמה מהירה! :)
דבר ראשון gilad4 25.10.09
אני מאוד מקנא בך שאת טסה:)
אחוז מאוד גדול מהממקרים שנתגלו אצל מטיילים ישראלים היה מאזור הגונגלים בבוליביה אך היו גם מקרים מאקוודור ומברזיל (כמובן מאזור האמזונס ולא החופים)
הפחדת אותי לאללה :( רזניק 25.10.09
דבר ראשון תרגיש טוב!
ודבר שני מזה הבהלת אותי.. אני נוסעת עוד 3 ימים... איך יודעים באיזה מקומות יש את זה??
תגובה למיכל gilad4 25.10.09
בדיעבד הייתי עושה אותו דבר כלומר נכנס לגונגלים רק שאתה הטיפול הייתי מתחיל כמה שיותר מוקדם הבעיה במחלה הזאת היא שהטפיל בדר"כ אוהב לנדוד לכיוון הפנים בתוך הלימפה ואז יש גם נזק פנימי וגם פצעים כאלה על הפנים,למזלי הגדול אצלי הוא לא התפשט בגוף. ולכן ברגע שיש חשש צריך מייד להתחיל את הטיפול,אומנם הטיפול הוא אותו טיפול אבל הוא מונע נזקים בעתיד
אגב הבהרה קטנה כי הרבה שאלו-הפצע לא כואב
מה יכולת לעשות אחרת? michiharel 25.10.09
היי,
אני מקווה בשבילך שהפצע יחלים ושתהיה בריא!

אמנם כתבת שצריכה להיות מודעות, אבל לא ציינת מה היית עושה בדיעבד. כלומר, אם הייתה לך את המודעות למחלה והיית חושד כבר בהתחלה שזה מה שיש לך, מה היית יכול לעשות בזמנו כדי להמנע מהטיפולים היקרים והסבל שכרוך במחלה?

אשמח לתגובה,
רפואה שלמה!

מיכל.
כל הכבוד shado 24.10.09
תודה רבה על הכתבה.
תרגיש טוב מיכל 24.10.09
:)
כן אחי... giladkatan 24.10.09
עוד חודש אני טס לחצי שנה...
שמח שיכלתי לעזור gilad4 23.10.09
תודה קטן
אתה לפני הטיול
מעולה giladkatan 23.10.09
תודה על החשיפה למחלה, עזרת והחלמה מהירה.
כל הכבוד על הכתבה גלעד (קצין גנן!!) :)

גלעד קטן.
תהיה בריא אח שלי carioca 23.10.09
לא נעים בכלל... העיקר הבריאות, לפחות סיימת את הטיול כמו שצריך וזה לא הרס לך אותו.

קבלו הצעות לכרטיס טיסה