המראקאנה בריו

כותב הכתבה/טור :רן
תמונות אתר גרינגו(מאותו המשחק)                 
                                                                           
                     


 
               
כדורגל במאראקנה ריו דה ז’נירו

משחקי הכדורגל בריו ,אני יודע שמדובר בחוויה שהרבה מטיילים עושים כשהם מגיעים לריו אך אני חייב לספר לכם על החוויה שאני חוויתי!
 
אז ככה, צעיר לריו לא הגעתי כי כבר טיילתי לפני קצת ארגנטינה וצ’ילה אך פורטוגזית זה כל כך שונה מספרדית ולא משנה מה יגידו לכם אין מצב להבין פורטוגזית עם ידע בסיסי בספרדית.
לא משנה בכל אופן רק נחתתי בריו וכבר ביום שלמחרת כל הברזילאים בעיר דיברו על המשחק שעומד להגיע, פלמנגו נגד ואסקו
 
בריו יש מספר קבוצות מקומיות ולא משנה מה הדירוג שלהם בליגה כל משחק בינהם זה מלחמת עולם!
הגענו במונית לאיצטדיון אחרי שכבר קיבלנו כרטיסים(מדליקים כמו כרטיס אשראי שמעבירים בכניסה לאיצטדיון ונכנסים). האוירה מחוץ לאיצטדיון מחשמלת בטירוף, אלפי אוהדים רצים וצועקים, מלאים בדגלים ובלבוש אדום שחור , כולם עושים את דרכם לכיוון הכניסה שאגב הייתה ממש חלקה , בארצנו הקטנטונת באים למשחק כמה אלפי צופים בודדים והתור בקופות ובכניסה מחריד עד כדי שלא מתחשק להגיע למשחק, בברזיל לעומת זאת עשרות אלפי אנשים ותוך 2 דקות אתם בפנים, עוד עלייה של בטון לכיוון המגרש בריצה ובצעקות עם האוהדים(כן כבר נכנסנו לעניין ואפילו קניתי בנדנה!)
ולפתע נגלה לכם מראה מרהיב של המארקאנה כולו גועש! רמות האדרנלין קפצו פי 4, השמש קפחה וצלתה כל דבר שזז אבל זה רק גרם לבירה לעלות לראש יותר מהר...
          
ישבתי ליד כמה חבר’ה שנראים נחמדים, כבר ברגע זה הצטערתי כל כך שלא הבאתי את המצלמה...
תקחו את המצלמה ולא משנה מה יגידו, תשמרו עליה עד הכניסה ותוציאו אותה כשתהיו במקום שלכם ולא יקרה כלום.
המשחק נפתח והטירוף מסתבר רק התחיל, המחצית נגמרה אומנם ב0:0 אבל במחצית השנייה ואסקו(שהיו ביציע ממול, אנחנו היינו פלמנגו) הבקיעה, מה שגרם לכולם להשתתק קצת, בזמן הזה למדתי קללות מהזקן שהיה לידי התחברנו וניסתי להבין את שמות השחקנים, עודדתי אותו ואמרתי תראה בסוף ננצח(בפורטוגזית העילגת שלי), הזקן חייך והמשיך להקשיב לשירים ושערים של הברזילאים בטרנזיסטור שהיה איתו.
דקה 80 1:1 וכולם בשמיים צרחות מטורפות ואנשים רצים לכל עבר! ממש כאילו זכו באליפות זה עתה.
עוד כמה דקות של לחץ ו2:1 לפלמנגו, היציע נראה לי נזדק קלות מהקפיצות והשאגות של כולם, מה שהלך שם אי אפשר לתאר במילים אלא רק לקוות שתהיו שם יום אחד ותבינו אותי(או שכבר הייתם ואתם מבינים אותי) רקדנו וצעקנו עד שלא נשאר לי קול...
            
המשחק הסתיים וזה היה האות לחגיגות מחוץ למגרש, יצאנו החוצה והזקן(שמו ואג’ני) אמר לי בוא איתי.
הוא לקח אותי עם החברים שלו הביתה ואחרי הליכה של שעה הגענו לבית קטנטן עם גינה וכיסאות, ישבו שם עם בירות וראינו את תקציר המשחק בטלויזיה, לא הבנתי יותר מדי את השפה אך איכשהו הצלחנו לתקשר טוב מאד ונשארתי לכמה שעות, אירחו אותי מדהים(למרות היותם פשוטים ועניים) ונהנתי מכל שנייה! חזרתי במונית לרחוב קטצ’ה ובדרך הרגשתי ממש טוב, הייתי מחויך ואולי הבנתי קצת מאיפה התושבים שואבים את השמחה הלא נגמרת שלהם, יש לנו עוד הרבה ללמוד...
בהחלט אחת החוויות של חיי   

             
דרגו את הכתבה
ציון סופי: 4.3/5 מספר מדרגים: 6

תגובות (1)

בקרוב אצלי adi54321 26.09.07
אני מבין אותך לגמרי אני מקווה שגם לי ייצא להיות בדרבי של בואנוס (בוקה - ריבר פלייט) או בדרבי שלך ואסקו - פלמנגו...

דרך אגב יש עוד דרבי של ריו פלמנגו - פלומיננזה שזה הדרבי של העיר הבנתי לא?!

קבלו הצעות לכרטיס טיסה