אני והמאצ´ו

כותבת הבלוג :
אורית נאמן
בגיל 33 (+), עם עבודה מסודרת בהייטק, כשמסדרונות האוניברסיטה כבר מאחוריי, החלטתי לעזוב הכל, ולצאת סוף סוף לטיול שאחרי הצבא.
 ***לצפיה בכל הכתבות של אורית לחצו כאן***

7/8/08                                                                                                                                


                            אני והמאצ’ו         


אנשים שואלים אותי בפליאה איך זה יכול להיות שכבר כמה שבועות אני בארץ ועדיין מפרסמת פוסטים בבלוג. מגדילים לעשות כאלה שתוהים אם הכל היה פיקציה ומעולם לא נסעתי לדרום אמריקה, ושזה פשוט מדהים מה שפוטושופ יכול לעשות היום (ותודה לגיא על הבעת האמון).

אז תייחסו את זה לאיטיות שלי, תייחסו את זה לגילי המופלג, אבל רצה הגורל ורובם המכריע של הפוסטים עולה שבועות אחרי ההתרחשויות. ככה זה. תתבעו אותי. וככה יוצא שרק ארבעה שבועות מאז שחזרתי לארץ אני מפרסמת את הפוסט על המאצ`ו פיצ`ו. בקצב הזה כנראה שאכתוב את פוסט הסיום יום לפני החתונה שלי (מין הומור עצמי שכזה. את אמא שלי זה לא מצחיק).

אז תקראו. תקראו. לא נשאר עוד הרבה.

יש כמה דרכים להגיע למאצ`ו פיצ`ו.

 הראשונה והמפורסמת ביותר נקראת "האינקה טרייל". מדובר על טרק של 4 ימים העובר בדרכי אינקה עתיקות ומסתיים במאצ`ו פיצ`ו. הטרק עולה לא מעט כסף, וצריך להזמין אליו מקום מספר חודשים מראש. במרוצת השנים קמו טרקים מתחרים לאינקה טרייל, אבל גם זה לא עזר כדי לשכנע אותי. אחרי ששמעתי את השילוב של "4 ימים" ו"הליכה" התחיל לגרד לי כל הגוף, אז ירדתי מהעניין (במחשבה שניה, אולי שוב חטפתי פרעושים).

 

אפשר גם לקחת רכבת. רכבת ישירה עולה 48 דולר לכל כיוון (לתיירים. המקומיים ישלמו בקושי 5 דולר. חבורת מושחתים פרואנים). הרכבת הזולה יותר, שיוצאת מעיירה בשם Ollantaitambo, המרוחקת שעה וחצי נסיעה מקוסקו , עולה 31 דולר לכל כיוון.

כן. אויאנטאיטמבו. מישהו בכל זאת צריך לגור שם.

וכמובן, יש את הקומבינות של הישראלים.

אוספים חמישה חבר`ה, שוכרים רכב, נוסעים בדרך מפחידה רצח שעוברת ברובה על צוק, ומעבירים את הזמן בתפילות ולחשים מסוגים שונים. זכיתי לפגוש כאלה שחזרו משם. הם עדיין רעדו בכל הגוף.

ויש את הדרך של הישראלים שיהיו מוכנים למכור את נשמתם לשטן בשביל לחסוך קצת כסף. הצצתי בדף ההוראות והתחלחלתי. מדובר על משהו בסגנון של "סעו לעיר הזאת, קחו את האוטובוס ההוא, בקשו מהנהג לרדת ליד הגשר, חכו חצי יום לאוטובוס הבא, שבו בצד ימין, רדו תחנה לפני הסוף. יש שם אוטובוס שיוצא פעם ביום, תעלו, תרדו, תישנו שם לילה, תצעדו ברגל 9 ק"מ על הפסים ותקוו שאף רכבת לא תעלה עליכם. בקשו מים מעוברי אורח, והנה, הגעתם למחוז חפצכם. ככה, בקלות, חסכתם הון תועפות".

 

שאלוהים יעזור לי.

אז אני, השלמנית, הלכתי ישר על הרכבת. אמנם הזולה יותר, אבל עדיין רכבת. תעזבו אותי מטרקים ומקומבינות, אני רוצה לראות מאצ`ו ולחזור. דניאל, לעומת זאת (ההוא מרורנבאקה, שפגש אותי בקוסקו ושידל אותי לעבור למאורת הסמים בה הוא התאכסן), הוקסם ממסע האוטובוסים המסתורי, קם מוקדם בבוקר ושם פעמיו לתחנה הקרובה. לאחר כשעה הוא חזר במפח נפש. מלמל ש"זה לא פשוט כמו שזה נשמע", נפרד מ - 31 דולר, ועלה איתי לרכבת.

המאצ`ו פיצ`ו ("הפסגה העתיקה" בשפת קצ`ואה) נחשב לאחד משבעת פלאי העולם החדשים. העיר נבנתה על ידי אימפריית האינקה כאשר זו היתה בשיאה, בערך בשנת 1450, וננטשה במאה ה-16, כאשר האימפריה קרסה בעקבות הכיבוש הספרדי. ב – 1911 זכתה העיר לפרסום, כשחוקר מאוניברסיטת ייל הובל אליה ע"י מקומיים. אומרים שהוא שילם להם בקושי סול אחד. מאז הם כנראה מנסים להחזיר לעצמם את ההפרש.

 

ברכבת פגשנו ישראלית נוספת בשם אלם, ויחד הגענו ל – Aguas Calientes (בעברית: "מים חמים". שום קשר בין שם העיר לבין מה שזורם במקלחות). אחרי חיפושים ומיקוחים התמקמנו שלושתנו באחד ההוסטלים והלכנו לקנות כרטיסים לקראת מחר.

הכרטיס שלי עלה רק 22 דולר, הודות לתעודת הסטודנט שהוצאתי בארץ (אמיתית. בחיי שאמיתית). שני האחרים, שלא זייפו תעודה בזמן, נאלצו להיפרד בצער מסכום כפול. אחרי ארוחת ערב (4 מנות. 20 שקל. למה לא נשארתי שם למה?) חזרנו להוסטל, כיוונו שעון לחמש וחצי בבוקר בשביל לראות את הזריחה, והלכנו לישון. מחר מאצ`ו פיצ`ו.

בשש וחצי בבוקר שמעתי את אלם ממלמלת משהו על זה שלא התעוררנו. דניאל, בתגובה, מלמל משהו על זה שהוא הולך לטפס את 900 המדרגות ושניפגש למעלה, ואני מלמלתי שיעשה חיים כי אנחנו לוקחות את האוטובוס. שילמנו 7 דולר ועלינו בסטייל בעוד שדניאל הופקר לגורלו והתחיל לטפס. ניפגש למעלה אלק.

 

בכניסה החרימו לי את תיק הגב בטענה שהוא "גדול מדי" וש"אסור להכניס אוכל". מה גדול מה? העברתי את האוכל לתיק של אלם (למה לה מרשים ולי לא?!) ואת שארית היום ביליתי כשאני מגניבה מבטי שטנה לעבר אלה שהלכו כמו טווסים עם תיקים על הגב. אפלייה על רקע עדתי. אין לי שום הסבר אחר.

 

אלם ואני מיהרנו ל - Huaina Picchu, הר שצופה על המאצ`ו פיצ`ו ואליו מותרת כניסה של מקסימום 400 מבקרים ביום, ואז למרבה הפתעתנו, את מי אנחנו פוגשות אם לא את דניאל? מסתבר שהבחור הצליח לעלות את כל המדרגות ואף לפגוש אותנו למעלה בזמן. כבוד! הטיפוס להר היה קריעה (בכל זאת, אלף מדרגות, ואני, הכושר שלי ברצפה), אבל הנוף מלמעלה היה שווה לגמרי. קיבלנו יום מושלם, עם שמש חמימה ושמיים כחולים. התפרשנו לנו בפסגה יחד עם שאר הישראלים, אכלנו צהרים וצפינו על הנעשה למטה.

 אין מה להגיד. מדובר על מבנה ארכיטקטוני עוצר נשימה. העיר, הבנויה מטרסות ומבני אבן שהשתמרו להפליא, משתלבת בצורה מושלמת בנוף ההררי והירוק, וכל מה שנותר לנו הוא להתפעם ולצלם.

 

 בשלב מסוים החלטנו שהגיע הזמן לרדת ולהתחיל לחקור את המקום. השעה כבר היתה 11 בבוקר, והמאצ`ו פיצ`ו היה מלא בתיירים. זאת אומרת ביפנים. יפנים בלי סוף. אני בספק אם נשאר שם מישהו לבנות מכוניות. הסתובבנו לנו בין הטרסות. מדהים. יפהפה, אבל כמה מדרגות! שמישהו יציל אותי! צילמנו בלי הפסקה, אחר כך עלינו לראות איזה גשר של האינקה, ואחרי 5 שעות באתר החלטנו שדי, מיצינו, והגיע הזמן לרדת. אלם מיהרה לרכבת ולקחה את האוטובוס, ואילו אני, המזוכיסטית, הצטרפתי לדניאל ולקחתי את המדרגות. לא ייאמן שהמשוגע עלה את זה. למות רציתי.                                     

 כשהגענו חזרה לאגוואס קליינטס הסתובבנו בעיר חסרי מעש עד 6 בערב, ואז עלינו לרכבת ועשינו את המסע חזרה לקוסקו.

 זהו. עכשיו נשארו לי רק הטאג` מאהל, החומה הסינית, פטרה, הפירמידה הגדולה של גיזה, פירמידת אל קסטיליו במקסיקו, הפסל של ישו בריו דה ז`נרו, ואני מסודרת בכל הקשור לפלאי עולם (החדשים. החדשים. לישנים אני כבר לא אספיק להגיע).

 טוב, תנו לי שנתיים-שלוש ואני סוגרת גם את הפינה הזאת.

 

דרגו את הכתבה
ציון סופי: 5/5 מספר מדרגים: 8

תגובות (5)

תגובה לאורית dori 18.08.08
רציתי לומר תודה, על שהחיית בי את הזכרונות מהחוויות ומהתקופה הכי יפה בחיים.
התמונות היפות, והמלל הקולע, נותנים בי הרגשה (ואולי ידיעה) שאני עוד אחזור..
תודה
פשוט תודה.... yogm 18.08.08
נהנתי לקרוא את הבלוג שלך.
אני טס בתחילת נובמבר ובזכותך יש לי הרבה רעיונות לאן ללכת! ובלי קשר אהבתי את הכתיבה שלך.
בהצלחה בהמשך!.
יפה מאד איסי1 16.08.08
את מדליקה נהנתי מכל רגע מדהים מקווה שגם אני אצליח איכשהו כך להידבק בשיגעון נישמע קצת מאד מורכב יפה לך וממש תודה היקסמת אותי וריתקת ממש יפה מקווה שתצליחי לנחות מתישהו או שלא אולי עדיף בי
תודה רונן :) oritne 08.08.08
תגובות כמו שלך פשוט עושות לי את היום...
אכן, דילגתי על קולומביה, אבל עכשיו בא לי גם (וואו. חודשיים? איזה כיף לך). וגם מקסיקו, וקובה, וקוסטה ריקה... מסתבר שהטיול הזה הוציא לחופשי את חיידק הנסיעות שהתחבא אצלי עד עכשיו.

כנראה שבאמת יש סיכוי טוב שניפגש בנתב"ג :)

אורית.
פשוט מקסים! robert 08.08.08
אורית,
כל הכבוד על הצעד שעשית. זה לא פשוט לעמוד מול כל העולם ואחותו ולעשות את מה שאת באמת רוצה במקום מה שהם חושבים שרצוי שתעשי!
כשאני נכנס לאתר אני תמיד מנסה ´ליפול´ על איזה פוסט שלך שעדיין לא קראתי ומתפעל בכל פעם מחדש מהקלילות והזרימה של הטקסט.
לא מזמן חזרתי מחודשיים בקולומביה (אם עקבתי נכון, דילגת עליה) ובכל פעם שאני קורא אותך, אני מרגיש דגדוג כזה ביד וקול קטן בראש שלוחש לי לסגור כבר טיסה ולהתחיל לארוז.
קובה? מקסיקו? קניה? פרו? (מה יש לי עם מדינות עולם שלישי) אין לי מושג מה יהיה היעד הבא אבל אני מרגיש שהוא מתקרב.
מי יודע, אולי עוד ניפגש בדיוטי:)
רונן.

קבלו הצעות לכרטיס טיסה