South America Gringo -  דרום אמריקה גרינגו
צור קשר הרשמה מדריך למטייל ביטוח יד שניה חיפוש שותפים טיפים פורום קופונים Online גרינגו ארה"ב דף הבית  
 המסע לקורן איילנד

כתבות וטורים
מעברי גבול
בריאות וחיסונים
מה לקחת
כרטיסי חיוג
ביטוח נסיעות
Radio
שערי מטבע
אזורי חיוג
מזג אויר
הקישוריה
סקי
מתנדבים
כסף
הקופונים
חדשות
סרטוני הגולשים
צ´אט Online
מדריך טרום טיסה
שיחון ספרדית
 

 7/2/10
                                כתב וצילם:ניר מובדי
             
                               
המסע לקורן איילנד                               

המסע לקורן איילנד 15.05.09– ניקרגואה

שמי ניר מובדי ואני שמח לשתף אתכם בחוויה הארוכה שעברתי בדרך אל איי קורן בניקרגואה על מנת שתוכלו להזהר ולהתכונן למסע לשם... מקווה שלא תירדמו זה יהיה ארוך ...

אתחיל בזה שכולם המליצו על טיסה לקורן איילנד,   שעה וחצי ואתה כבר שם יושב על החוף הלבן עם פרישייק אננס ובננה וצופה על הים הכחול עמוק ופשוט אומר לעצמך אך איזו חופשה ....   אבל ... אני?, עם הנפש הסקרנית וההרפתקנית שלי ( תמיד אהבתי הרפתקאות  ולאו דווקא  ה"קמצנות הישראלית" )  החלטתי לעשות את זה ביומיים של מסע, דרך מעבורות סירות ואוטובוסים ...הייתי אמור בתוכנית לצאת למסע הזה עם חברה מגרמניה (אבל לא הסתדר  לה עם הזמנים )  אז ככה :

                                              
                                                                                          בסאן חואן דל סור
 
היום הראשון:
 יצאתי מהעיירה "סאן חואן דל סול"  באוטובוס בשעה 1 בצהריים לכיוון עיר הבירה    של ניקראגווה "מנגוואה" כמעט כמו על ערי הבירה , מקום שהוא אינו סימפטי להישאר בו יותר ממספר שעות העיר " מנגוואה " עיר עמוסה לעייפה , צפופה מסוכנת ומלאת נוכלים גנבים וכל מיני חסרי כל .

הגעתי בשעה 7  בערב לעיר " מנגוואה " וחיכיתי לאטובוס לכיוון העיירה "ראמה " כמובן שניסו לדחוף  לי כרטיס לאוטובוס כולל מעבורת  במחיר מופקע וכמובן שהאינטואיציה הישראלית עבדה  וקניתי רק כרטיס לאוטובוס (כי אין דבר כזה כרטיס לאוטובוס ומעבורת ) בשעה 8 בערב כבר הייתי  בדרך ל"ראמה "

בשעה 3:00 לפנות בוקר הגעתי ל"ראמה " עיירה עם תחנת המעבורות על גדת הנהר מקום שכוח אל שאפילו בקבוק קולה היה קשה למצוא .

                              

                                                                                   ראמה - המעבורת

היום השני:

שעה00 :3 לפנות בוקר קניתי כרטיס למעבורת ששטה לעיירה "בלופילדס" 
בזמן קניית הכרטיס למעבורת מבקשים להציג דרכון ולמלא פרטים בגלל שאתה עובר מס' איים למרות היותם בשטח המוניציפלי של ניקרגוואה .
בשעה 5:00 לפנות בוקר המעבורת יוצאת מ"ראמה" ל"בלופילדס".
המתנתי שעה ארוכה כמו כולם למעבורת שהיא סירת מנוע צפופה מאד בעלת 25 מקומות אך דוחסים אליה יותר מ 25 איש,  כיסוי ניילון מרופט וקרוע במקרה של גשם עם חיות מחמד , חזירים ותרנגולים נסיעה שאורכת שעתיים וחצי ... אציין שממש התרגשתי מהחוויה שאמורה להיות . ובכן השעה הייתה כבר  7:30 והמעבורת (סירה מנוע המעופשת ) סוף סוף הגיעה ,הגשתי את כרטיס הנסיעה ועליתי לסירה  ,התיישבתי והנחתי את המוצ'ילה (המקרר שעל הגב שלי ) בסירה והתרגשתי לקראת החוייה הבאה , מחכה שכולם ישבו ואני ... אני כבר רואה את עצמי נח על ערסל וכמה מקומיות מקרקרות סביבי.....   ואז התעוררתי מהחלום ... פנה אליי שוטר הגבולות ושאל לשמי ... אמרתי לו שכן במה אוכל לעזור  ? הוא מבקש ממני את הדרכון ... ואני מגיש בסבלנות ועדיין לא יודע מה צופן לי העתיד ... ואיזו הפתעה מחכה לי ...

ובכן הוא מסתכל על הדרכון ומדפדף ומדפדף וניתן לראות של איך שהוא מדפדף בדרכון אין לו בכלל מושג מה הוא מחפש וניראה שבכלל אינו יודע לקרוא דרכון ואז מבקש ממני לעלות ולצאת מהסירה ולהוציא את המוצילה שלי מהסירה. הוא שואל אותי היכן החתימה על הדרכון  בכניסה לניקרגוואה ?  אני מראה לו את הדף הצהוב שקיבלתי בגבול של ניקרגוואה ושנכנסתי לגבול בצורה חוקית עם חברת האוטובוסים תיקה בוס ( חברת אוטובוסים של כל הגבולות של מרכז אמריקה והיא אחראית להחתים את הדרכונים ושלנו הנוסעים אין אפשרות להחתים אותם אלא רק הנהג ועוזריו יכולים להחתים, בהמשך אציין פרט נוסף בעיניין) הסברתי לו שהם אמרו שזה בסדר ושזה מה שמביאים בגבול והכל מצויין כמובן שגם הראיתי לו אישור שעברתי תישאול ע"י הרופאים של ניקרגוואה בגבול, בשל שפעת החזירים  (אני לא בטוח שגם השפעת ממש רצתה להכנס לניקרגואה)  ובכן לא עזרו כל ההסברים שלי למרות שאני דובר ספרדית עילגת אבל יחסית לא רעה .
הוא ביקש ממני להמתין למפקד הראשי של תחנת הגבולות ושוב אציין שאני עדיין בניקראגווה ואיני בכלל עוזב אותה אלה  אמור לעבור לאי שהוא באחריותם ובמדינתם .

המתנתי והמתנתי ואז הוא עיין בדרכון ושוב חזר על אותם שאלות הסברתי לו את כל הדרך שעברתי והראתי לו את האישורים שעברתי מס' גבולות בלי בעיות ובכולם היו חותמות כמו גווטמלה ל 90  יום והונדורס ל 90 יום ורק בגבול בניקראגווה הם לא החתימו אבל כששאלתי לפשר הדבר הם אמרו שלא צריך הדף הצהוב מהגבול הוא מספיק ( בדיעבד ייתכן והם גנבו את הכסף ששילמתי לגבול ולא באמת החתימו את הדרכון ).

ואני כמובן עדיין ממתין והמעבורת שכבר שילמתי לה כסף יצאה לדרך שאלתי אותו לפשר הדבר השוטר אמר אתה צריך להמתין  עד שנברר עם משרד ההגירה .

המתנתי והמתנתי לפחות שעתיים  ואז הוא אמר שאני אוכל לנסוע עם המעבורת למחרת . לא היו לי הרבה ברירות, שתקתי והסכמתי איתו המתנתי אצלו פתאום הגיעו שוטרים של המשטרה המקומית והם ביקשו שאני אצטרף אליהם לצורך הבירור,  עליתי על הטרניז שלהם וכמובן לא חששתי כי לא היה לי מה לחשוש  מה כבר יכול להיות אני לא עשיתי שום דבר שקשור אליי  אלא לטעות של חברת האוטובוסים . ( אני רק אסביר את עצמי והם בטח יבינו ,לא ?) עליתי על הטרנזיט בבטחון  ואפילו עם חיוך נבוך כי כל הכפר ראה  אותי על הטרנזיט מאחור והם ממש הסתכלו עליי כאילו אני מקסימום איזה רוצח מבוקש . והחיוך...הוא חיוך של איזה בעסה אבל יהיה בסדר בטח סתם טעות.

הגעתי לתחנת משטרה שהיא כולה בנוייה מצריפים רעועים וציוד מיושן שאולי עבר זמנו מזמן מהעולם או הגיע כתרומה מהפלמ"ח, (אני מצטער אם אני נשמע קצת מתנשא) ואז מגיע מפקח התחנה שהוא ניראה שוטר טיפש שלא יודע מילה באנגלית וגם לא ממש יודע לקרוא דרכונים ומחייך חיוך טיפשי ושואל את השאלה הקבועה איך ניכנסתי לניקראגווה ואני כמובן מספר אפילו עם חיוך חביב את כל הסיפור והוא אומר לי שצריך לברר את זה עם משרד ההגירה וצריך להמתין עברה שעה, מפקח אחר שוב קורא לי ושואל אותה שאלה וככה עברתי איזה ארבעה מפקחים בשעה כאשר כל אחד מהם מדפיס את דבריי על מכונת כתיבה הישנה שאפילו בעולם הרביעי ניראה לי הפסיקו להשתמש בהם .

ושוב הם מבקשים ממני להתלוות אליהם לחדר של המפקח ומבקשים לצלם אותי ומעמידים אותי מול קיר צילום שבו מצלמים פושעים רוצחים וכו'.
ואני כמובן לא מתנגד מחייך חיוך של "אתם ממש פתטיים " כאילו מה לא מובן אני לא קרימינל . אבל אין לי ברירה ואני ממשיך מהצילום ללקיחת טביעות אצבעות ,עדיין לא מבין את מצבי ,מלווים אותי לחדר נוסף ואני הולך ללא שום התנגדות , כי מה כבר יכול להיות ? אז משליכים אותי לחדר מעצר , אני עדיין לא קולט מה קרה ,  רק כאשר אני

מ ס ת כ ל  ימינה ושמאלה אני קולט על החלונות של שאר חדרי המעצר את כל האסירים תלויים עליהם וכאילו הם שוחרים לטרף . גלי זיעה וצמרמורות עלו בי ,  לקריאות האסירים כמובן לא עניתי ולמזלי שמו אותי בתא ניפרד מהם רק עם אסיר אחד שהוא חדר ענק עם רשתות לכל אורכה (מה שמתברר שזהו חדר מעצר לפני מעצר רציני יותר היה אסיר שחלק איתי את התא אני קראתי לו שם "אנג'ל"  משום שכאילו אלוהים שלח אותו אליי, הוא פנה אליי אני לא עניתי לו פחדתי שאם אני אתחיל לדבר איתם זה יכול להיות מסוכן בפרט שהם עלו על זה שאני תייר . 

ניסיתי לבדוק עם השוטרים מדוע הם נעלו אותי תחת בריח וסורג לא היה להם מענה והם כל הזמן שתקו .
ממש היה מלחיץ אבל לא היה לי הרבה מה לעשות הם אמרו עוד כמה שעות נשחרר אותך וככה בלי שום סיבה אני הייתי בבית מעצר באמצע העולם לבד בלי יכולת להתגונן .

באיזה שהוא שלב התחלתי להיות צמא לא היה לי מים לשתות וכאב לי כבר הראש מרב מחשבות על איך אני יוצא משם ואיך זה קרה שאני בתוך בית מעצר,  לאורך כל הדרך החלטתי שאני לא נישבר ואני חייב להיות חזק עם על הכאב שבעיניין, שיכנעתי את עצמי שזוהי עוד חוויה שאני חווה בחיים והיא תעבור בסוף .

הצמא הרעב וכאב הראש החל לתת אותותיו והבחור המבוגר שחלק איתי את התא הציע לי את הבקבוק מים שלו בהתחלה סירבתי, אבל בסוף הבנתי שהוא לא ממש בעייתי והוא אפילו הציע שהוא יתקשר לאשתו שתביא לי ולו אוכל ושתייה , הסכמתי לקחת ממנו את הבקבוק והתחלנו לשוחח וככה הוא העביר לי את הזמן  שאלתי אותו לפשר היותו במעצר והוא סיפר שהוא פשוט ירה באוויר כשמחה לחג שהיה להם בכפר .

ושאלתי אותו אם ערכו לו משפט הוא אמר שאין לו שום משפט  הוא קיבל את העונש מהשוטרים להיות במעצר עד השעה 8 בערב . ( ממש קינאתי בו כי הוא לעומתי ידע בדיוק מתי הוא יוצא )
למזלי הכניסו אותי לתא המעצר עם התיק שלי וגם לא שמו לי אזיקים בידיים ביקשתי מאנג'ל (שמו ניתן לו בשל הרצון שלו לעזור לי ) שיבקש מאשתו לקנות לי אוכל ושתייה הוא התקשר אליה (כן הוא יכל להכניס פלאפון למעצר , שכונה או לא שכונה המקום הזה? אה ?   )  והיא הגיעה והביאה לי מזון  ומים .

כל הזמן ניסיתי לבדוק מה קורה איתי עם השוטרים אבל הם לא ענו שזה בכלל שיגע אותי בלית ברירה ביקשתי מאנג'ל להתקשר לשגרירות ישראל ולנסות לעדכן אותם על מצבי אז כתבתי לו על פתק את הפרטים שלי ואת הטלפון של השגרירות ישראל בקוסטה ריקה כי אין נציגות לישראל בניקרגוואה , הוא אמר שהוא יגיע בבוקר ויביא לי אוכל סיכמנו שאם הוא רואה אותי ביום שלמחרת בבוקר הוא מתקשר לעדכן את השגרירות .

 אנג'ל סיים לרצות את עונשו  בשעה 8 בערב 7  שעות במעצר על יריות שמחה בכפר.

השוטר הגיע, קרא לי ,פתח את השער ואני כולי שמחה שסוף כל סוף יוצא החוצה אל החופש (אין צורך לציין שכמה השעות האלה במעצר הבהירו לי עד כמה אני אדם של חופש ) אבל לא זה לא היה שחרור אלה העברה מחדר מעצר גדול לתוך הצינוק ,אני הייתי מזועזע וכמובן לא אציין את הגועל שהיה בתא , הכי גרוע היה, שאין לאף אחד תשובות .

החלטתי לא לשקוע בייאוש ולשקוע בשינה עמוקה גם ככה הייתי עייף נפשית ופיזית והכרחתי את עצמי לחכות לבוקר ולראות מה מצפה לי ורק אז אדע איך להגיב .
בשעה 2:00 לפנות בוקר דלת הברזל ניפתחת והשוטר מבקש ממני להתלוות אליו הפעם ממש דאגתי ואז הוא הכניס אותי למפקח של המשטרה והמפקח מסתכל עליי מחייך חיוך אידיוטי  פטטי מושיט לי את הדרכון שלי ומראה שחותמת הגבולות של גוואטמלה תקפה גם לניקרגוואה ... ואני אני אם לא הייתי תייר הייתי מת להראות לו עד כמה הוא אידיוט אבל מה לעשות התגובה שעלתה לי היא חיוך של "איזה מפגרים אתם" (כן שוב אני  מתנשא ) ואמרתי לו בטון נחמד אבל מאד אסרטיבי שאני מבקש ממנו שיסיע אותי משם לכיוון המעבורת ושימצא לי הוסטל זול ,הוא נענה ברצון כאילו כדי להסיר את מצפונו וביקשתי ממנו גם אישור בכתב שהייתי אצלו ושיכתוב את כל הפרטים שלו במידה ויעצרו אותי שוב אסביר את המצב וזו תהיה הוכחה שאני בסדר וכבר עברתי את כל הפרוצדורות הלא ברורות האלה , אז הוא קרע חתיכה של דף וכתב לי בספרדית את פרטיו שיש לי אישור שהייה  תאמת אני גם לא יודע  מה באמת הוא רשם .

הייתי מאד מאושר לצאת משם והעיקר לא לישון בתוך תא מעצר .
ההוסטל היחיד שמצאתי זה היה בית זונות שגם הציע חדרים ללינה לא הייתה לי ברירה השעה 2 בלילה ממש ממש זה לא סימפטי להתחיל להיות בררן . אז ישנתי שם וכמובן שאמרתי לעצמי "ניר זו רק עוד חוויה "   התעוררתי בשעה 4:30 לפנות בוקר מצאתי טוקטוק ונסעתי לכיוון המעבורת .

היום השלישי:

שוב חיכיתי עד השעה 7:00 עליתי על המעבורת בשמחה ובידיעה שאני סוף סוף מתקרב לערסל ולפרישייק אננס ולאופק הכחול .....
ובכן הנסיעה במעבורת (סירת מנוע )צפופה אבל בשבילי זה היה הכי כייף שבעולם העיקר שיצאתי מהכלא הזה והרוח על הפנים והנסיעה עם המים הניתזים הזכירו לי את החופש .
ובכן אחרי שייט של שעתיים  וחצי ומעבר של נופים מדהימים( הזכרתי לעצמי את הסיבה שאני כאן בדרכים ולא על מטוס מהיר ליעד) סוף כל סוף הגעתי  ל"בלופילדס"ליעד שממנו אני צריך לקחת מעבורת נוספת לקורן איילנד .
המעבורת מ"ראמה "   עגנה ב"בבלופילדס " ושם ציפתה לי הפתעה נוספת .
שלושה שוטרים במדים קראו בשמי , שוב הייתי מופתע כבר לא ידעתי מה לעשות אבל המשכתי לשמור על קור רוח ולהתלוות אליהם לתחנה ,שוב שאלו אותי אותם שאלות ששאלו אותי בתחנת המשטרה ב"ראמה " הראיתי להם פספורט עניתי על כל השאלות שוב לקחו טביעות אצבעות צילומי פנים ואני כבר הייתי בטוח ששוב אני נכנס למאסר .הייתי ממש נחמד הראיתי להם את האישור שכתב לי המפקח מהתחנה הראשונה וגם זה לא עזר רק אחרי שעתיים הסכימו לשחרר אותי ואמרו שזה באמת טעות ושהם מצטערים , ואני מה אומר רק תודה נשאר לי להגיד , ןהעיקר לצאת משם .

באותה ההזדמנות שאלתי את מפקד התחנה מתי יוצאת המעבורת לאיי קורן איילנד ? הוא ענה עוד יומיים .

אני הייתי קצת בשוק אבל אמרתי לעצמי טוב אני בטח אמצא איזה הוסטל נחמד אכיר אנשים חדשים ואטייל בעיירה הזו כך אני אראה עוד מקום מדהים בעולם .

ושוב הפתעה, חיפשתי הוסטל באיזור אבל לא מצאתי ומה שכבר מצאתי היה לא ממש מקום ראוי היה מלוכלך ריח של טחב בחדרים (לא אני ממש לא מפונק ) אבל זה לא מה שהייתי רוצה אחרי מה שעברתי, מסכימים ?

בעל בית היה ניראה אלים אבל בכל זאת זרמתי , דיברתי איתו התחבבתי שילמתי וישר הלכתי להתקלח  , טוב כמובן שניכנסתי להתקלח במים קרים עם ספל וחבית של מים עכורים כי לא היה שם מערכת מסודרת של מים .

לאחר המקלחת המרעננת (כן תאמינו  בכל זאת היא הייתה מרעננת ) חיפשתי איזה תרמילאי כמוני במלון שאוכל לשוחח איתו אבל איזה תרמילאי איזה נעליים כולם היו מקומיים עניים שבאו לישון במקום בגלל חוסר מקום , או כאלו שבאו לחגוג חג נוצרי במקום .
החלטתי שאני יוצא לתור את העיר ולגלות את קסמיה , 10 דקות של הליכה הבהירו לי שאין כלום בעיר חוץ מפשע שמסתובב ברחובות וסכנה לתיירים ,מזל שאני שחור וניראה מקומי (לפעמים זה ייתרון ) בנוסף למזלי הגעתי ביום ראשון כך שהכל היה סגור ולא היה אפשר לקנות כלום ,ואפילו אינטרנט לא היה בנמצא .

                              
                                                                                        בלופילדס

                              
                                                                                           בלופילדס

                              
                                                                                          בלופילדס

מצאתי את עצמי פשוט תקוע בהוסטל יושב על המרפסת קומה שלישית  וקורא ספר שתיכננתי לקרוא בערסל  באיים  .
מרחוק אני רואה שלושה בלונדיניות עוברות ברחוב , כאילו גיליתי את אמריקה ירדתי במהירות הבזק למטה עברתי ברחוב כאילו שאני לא רצתי במיוחד בשביל לדבר איתן .
ואז כאילו דרך אגב אני שואל אותן " תגידו אתן יודעות מתי יוצא המעבורת לקורן איילנד ? הן ענו שעוד יומיים היא יוצאת מכאן " וגם הן מתכננות לינסוע לשם קצת כמובן שאני ממש התלהבתי ממש כאילו פגשתי ישראלים , משיחה קצרה איתן הבנתי שהן מתנדבות מגרמניה בבית החולים בעיירה הזו וכמובן שהן סיפרו לי שמאד מסוכן כאן , והן מתכננות מחר בבוקר לינסוע לקורן איילנד , אני שואל איך הן מתכננות לינסוע הרי המעבורת מגיעה רק עוד יומיים , הם ענו לי כאן לעולם אי אפשר לדעת מתי היא באה אפילו במשמר החופים לא ממש יודעים מתי היא מגיעה , בקיצור הבנתי שאני כנראה אהיה תקוע לעד בעיירה הזו ,שאלתי אותן איך הן מתכננות לניסוע אם אין מעבורת ? הן ענו לי שמחר בבוקר הן נוסעות לאי" אל בלוף " זהו אי מעבר שכל הספינות והמעבורות עוברות דרכו לאי קורן איילנד והן הזמינו אותי להצטרף , אז כמובן שקבענו וכבר למחרת הייתי הראשון בשעה 7:00 בבוקר בין הממתינים למעבורת לאי "אל בלוף".

חזרתי לשבת בכסא הנדנדה של ההוסטל בקומה השלישית , יש להם קטע כל הכיסאות שלהם זה כיסא נדנדה ממש היה חסר לי מסרגה וצמר להעביר את הזמן , ואם אנחנו חושבים על זה קצת יותר לעומק אפשר להבין למה הם עניים הם כל היום יושבים על כסא הנדנדה על מדרכות ,בפתח הבית, במסעדות בכל מקום , אז כשאתה יושב עליהן כל היום ומתנדנד ..
 א. אתה מסטול מאד אם אתה יושב עם בקבוק בירה או איזה ג'וינט ומתנדנד , לא ?
 ב. למה לקום וללכת אם אפשר לשבת ולהתנדנד ?
ואז בשעה 9 בלילה הפסקת חשמל בכל העיירה , יופי עכשיו איך אני אלך לחדר ? כשהיה אור היה קשה להגיע לחדר אז קל וחומר בחושך . פתאום נשמעו יריות ,ממש קרוב להוסטל ,אוי נו זה מה שהייתי צריך עכשיו ? יופי ממש גן עדן , ואז שחזר האור בעיירה פשוט התברר שמישהו ניצל את החושך בעיירה להפטר ממישהו מעצבן .

היום הרביעי:

חיכיתי לבנות והן הגיעו שמחתי מאד כאילו שאנחנו מכירים כבר שנים סוף סוף תיירים , המעבורת (ספינת מנוע ל6 אנשים)  יצאה לדרך  ואי
תה אני ,הבנות ועוד כמה מקומיים הנסיעה כמו תמיד מדהימה נופים מדהימים מקומיים , דייגים ממש מה שאני אוהב לראות .

הגענו אחרי כשעה לאי "אל בלוף " תאמינו לי או לו באמת בלוף המקום הזה  , הגענו לתחנת משמר הגבול של כל המעבורות שאלנו את המפקח של התחנה מתי מגיעה מעבורת לכיוון של קורן איילנד הוא אמר יש סיכוי היום בשעה 12:00 אז התיישבנו כולנו על הרצפה והמתנו , כל ספינה , ציפור , סירה, שראינו מרחוק מתקרבת שאלנו את המפקח נו זו המעבורת ? הוא ענה כל פעם משהו אחר , זו הסירה הלבנה שאתה רואה מרחוק זו ספינת תיקונים "גוררת" בשמה העיברי ,ולא זו לא מגיעה לקורן איילנד , אוקיי הפעם מרחוק ניראה סירה גדולה יותר, נו זו לקורן איילנד ?הוא ענה זו? לא היא באה מקורן איילנד ונוסעת ל"ראמה "להביא מזון , ושוב אחרי שעתיים בחום ושאנחנו כבר עייפים מתקרבת ספינה , נו זו נוסעת לקורן איילנד ?הוא עונה זו?  לא , היא רק באה להחנות כאן ולהביא לנו סחורה , וככה אנחנו כל היום יושבים ומנחשים איזו ספינה היא זו שנוסעת לקורן איילנד ... והשעה כבר שלוש והמפקח מבטיח לנו שהיום בשעה 6:00 בערב בטוח מגיעה הספינה  לאי ,עלרצפת הבטון בחוסר מנוחה שוכבים  ,התיירות ,אני  והמקומיים שצריכים לחזור הבייתה אבל גם הם תקועים איתנו , השעה 6 בערב  וכלום לא מגיע,  המפקח מבטיח שהמעבורת בשעה 9:00 בערב. זהו , הבנות התייאשו והחליטו לחזור לבית חולים ולנסות במועד אחר .

אני כרגיל עקשן אבל לא היה לי ממש רצון לחזור לעיירה המפחידה ההיא ולהוסטל ההוא ולכן החלטתי להשאר שם ולחכות למעבורת שמובילה סחורה לאי קורן איילנד ..  אז חיכיתי וחיכיתי בסוף נירדמתי בתחנה על הרצפה בכניסה לתחנת משמר הגבול  זה בזכות הבטחתו של המפקח שמחר בבוקר בטוח תגיע המעבורת או באמצע הלילה .

תמונות" אל בלוף":

                              
                                                                                          האי בלוף

                              
                                                                                          האי בלוף


יום חמישי:
וככה  בשעה 6 בבוקר שוב התעוררתי והמתנתי לראות מה קורה,  שוב, הצקנו לשוטרי התחנה בשאלות של מתי תגיע המעבורת והיינו עסוקים בניחושים על כל מעבורת שעברה ממש חוויה עם המקומיים ,למדתי להכיר אותם והם שאלו כל המן שאלות על ישראל ועל מקומות בעולם , בהמשך הספקתי כבר להכיר את כל הכפר והפעם לא לקחתי סיכון שכרתי חדר בבית של משפחה שצמודה  לתחנת הגבולות כך שאם מגיעה המעבורת אני יכול לארוז מהר ולעוף מאל בלוף בשמחה  , גיליתי בית דל עם משפחה מקסימה שאימצה שני ילדים תאומים  שהיו ברחוב ,הם הכינו לי אפילו ארוחה והיה ממש נחמד,  רוב היום הם ישבו וראו תוכנית טלנובלה והיה ממש כייף לראות איתם , (חבל שלא השקעתי כשהייתי בישראל בצפייה בטלנובלות הייתי יכול לספר להם את הסוף )

במשך היום כבר לא עיניין אותי על כל מעבורת שמגיעה פשוט השארתי הודעה לאחד המקומיים שיודיע לי מתי תגיע באמת המעבורת המיוחלת .

אז,  כבר החלטתי באמת להנות מהמקום  , הסתובבתי עם מקומי נוסף בעיירה,אפילו לבתי הספר הגעתי , הלכתי לים אכלתי מאכלים מקומיים היה ממש חוויה , הערב הגיע ושום מעבורת לקורן איילנד לא הגיעה, כבר התחלתי להתייאש ולחשוב אולי אני צריך לחזור חזרה לעיירה ופשוט לקחת טיסה, ואז המפקח הגיע שוב והבטיח שמחר בבוקר בטוח היא מגיעה ,אני כבר הייתי סקפטי אבל אם חיכיתי כבר 5 ימים אז עוד יום לא יהרוג אותי .

הלכתי לישון אצל המשפחה החדשה שלי .

                              
                                                                                          בית המשפחה

היום השישי:
בשעה 6 בבוקר המקומי הגיע להעיר אותי בהתלהבות כאילו "מלכת שבא" הגיעה, ( תאמת אני מבין אותו )  האמת שהוא היה יותר מאושר ממני כי הוא היה צריך לחזור הביתה .
כבר לא האמנתי שאני באמת יוצא לדרך לקורן איילנד, מהר התארגנתי, אמרתי תודה, שילמתי ועפתי .
הגעתי למעבורת שלוקחת סחורה לקורן איילנד וחשכו עיניי, אין מקום לשבת על הסיפון ,  המקומיים והמקומיות ישנו על ערסלים מתחתם על הסיפון כל החיות של מדאגסקר הצטרפו לנסיעה , תרנגולות, אווזים,חזירים, כבשים, אין לי מושג איפה הג'רפות והאריה הסתתרו , הרבה בוץ וחרא ששפכו בשביל החזירים שקים של תפו"א , מים מינרליים וכל מיני חביות של נפט , הריח במעבורת אני לא אפרט אבל רק שתדעו שחרא של חזירים יותר מסריח מחרא של בני אדם, אני בכלל לא מבין איך המקומיים נירדמו להם בסבבה , מזל שזה ים ויש רוח . תאמת אחרי ששהיתי במעבורת זמן ארוך גם אני התרגלתי .

הנחתי את המוצילה שלי במקום שניראה ראוי ושהסיכוי שהחזיר לא ינסה לנגוס ממנו ושהיא לא תצלול לים יהיה נמוך.

בתחילה הלכתי לחרטום ושם נפגשתי עם להקה של דולפינים שכאילו ליוותה אותנו לאורך הדרך ממש התלהבתי לראותם כאילו שהם ידעו מה עובר עליי בימים האחרונים אה? לאחר שהם עזבו אותי לעולם המים והדממה עברתי לחדר הבקרה של המעבורת היכן שהקפטן נוהג  , בהמשך הדרך הסתחבתקי עם הקפטן ועוזריו הייתי קצת קרציה אבל בסופו של דבר זה היה משתלם כי זה המקום הכי נורמלי שיכולתי להיות בו או לשבת בו , אין ספק שמצאתי את עצמי בסוף ישן על הדשבורד של הספינה .

                            
                                                                                   המקומיים בערסלים במעבורת

                            
                                                                                           החזירים


לאחר 7 שעות של שייט הגעתי לקורן איילנד הגדול בשעה 2 בצהריים  והייתי צריך לחכות לשעה 4 למעבורת הבאה לקורן איילנד הקטן ,אחרי ששהיתי שעתיים בקורן איילנד הגדול הבנתי מהר מאד מדוע כל ההמלצות הן לא להשאר שם ,קצת מסוכן וגם לא מקום ממש מדהים .
בזמן ההמתנה הכרתי כמובן תיירים חדשים הלכנו לעשות קניות של דברים בסיסיים כי הכל הכל הכל ממש יותר יקר באי קורן איילנד הקטן וההמלצה היא רק לבשל לבד כי במסעדות הכל יקר כפל כפליים .
בשעה 4 יצאנו לקורן איילנד הקטן הגענו אחרי 50 דקות של שייט  ואני עם חיוך מאוזן לאוזן ,רק אני, יכול להעריך את המקום יותר מכל אחד אחר אחרי הדרך שעברתי .
כמובן ששכרתי לי חדר על שפת הים במקום נסיכותי מדהים , פגשתי אנשים מדהימים מכל העולם  , בישלנו ארוחות , שיחקנו כדור עף , צללנו ,  שנירקלנו ,  היינו במסיבות והעיקר שממש נהננו .
לסיכום היה שווה בסוף .

                             
                                                                                          איי קורן

                             
                                                                                          איי קורן

                             
                                                                                         צלילה באיי קורן

                             
                                                                                        מסיבה בלילה באיי קורן

                             
                                                                                       מסיבה בלילה באיי קורן

המלצות:
אני מאמין שאחרי הסיפור שלי קיבלתם כמה ... אבל להלן עוד כמה .

1. בצידו השני של קורן איילנד ליד האיגואנה הוסטל – בצד הזה יש מלא הוסטלים זולים על קו החוף עם שירות מצויין , עם מיטבח צמוד לשימוש חופשי כולל מקרר , וגם יש חיים בהוסטל הרבה תיירים צעירים ואווירה כייפית  , שמו של ההוסטל ששהיתי בו היה "גרייס פלייס " , פשוט צריך לחצות את האי בקוו ישר כשיורדים  בנמל לצד השני .

2. תמיד כאשר אתם עוברים גבולות במרכז אמריקה בידקו שיש חותמת כניסה על הדרכון ואל תסמכו על הנהגים של האוטובוסים .

3. המלצה הכי חשובה : כאשר אתם נוסעים לקורן איילנד הקטן  מומלץ לפני הנסיעה לקנות מוצרים בסיסיים כגון תבלינים, קופסאות שימורים , נקניקיות , פסטות , אורז ,  סכינים , אלו מוצרים מאד יקרים  וגם לא תמיד ניתן למצוא את המוצרים האלה באי  , משתלם לבשל , כל בוקר מגיעים דייגים ומוכרים דגים יש אפשרות לשימוש במקררים שלהם בהוסטלים   .לשבת במסעדות העלות מאד מאד יקרה .

4. אינטרנט – גישה מוגבלת מאד וגם יקרה.

5.צלילה: מאד יקרה = 35  דולר לצלילה.
ממליץ לקנות משקפת וסנפירים אפשר לעשות השנירקולים שם מדהימים והכי חשוב כיסוי נגד מים למצלמה , יצאו לי אחלה תמונות מתחת למים .

6. ספרים: אין אפשרות להחלפת ספרים בעיברית באי –ולכן תביאו איתכם הרבה ספרים , לקוראי ספרים באנגלית ניתן להחליף בהוסטל איגואנה , אבל ספרים מאד משעממים ... ספרי חפירות באנגלית ..

7. בילויים : יש שם כמה בארים מקומיים ... חוויה מעניינת .

לעוד שאלות והמלצות ניתן לפנות כאן או באמייל: Nirmov2007@gmail.com

                             
                                                                                        בערסל על חופי איי קורן

דרג את הכתבה
מצויין
טוב מאוד
טוב
סביר
עלוב
ציון הכתבה:
(מספר מדרגים:7)


הוספת תגובה      הדפסה        
מכמה סיבות
 
איך לא הצעת להם איזה כמה דולרים
 
 

Copyright gringo.co.il © - כל הזכויות שמורות 2014 - 2005
מפת האתר